פלוני נ' א.מ. דריקס וכו'

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1992, בתאונת עבודה.

התובע עבד כטבח במסעדה בבעלות הנתבעת 1, שהייתה מבוטחת במועד התאונה אצל הנתבעת 2 (הנתבעות או מי מהן, להלן – הנתבעת). בעת שהכניס התובע את יד ימין שלו למטחנת בשר על מנת לנקות אותה, לטענתו, החלה המכונה לפעול וידו נפצעה.

עיקר העובדות ותמצית המחלוקת

1. ביום 4.7.15, במהלך עבודתו כטבח במסעדה, טחן התובע בשר. לטענת התובע, לאחר הטחינה היה עליו לנקות את המכונה. במהלך הניקוי, כשידו היתה בתוך המכונה "היא התחילה פתאום לעבוד" (ס' 4 תצהיר התובע). כפי שמתאר התובע, ידו נתקעה בתוך המכונה ו"נטחנה". התובע ניסה לכבות את המכונה, לחץ על כפתור ההפעלה, אולם המכונה לא הגיבה. הוא זעק מכאבים עד שעובד אחר חש לעזרתו וניתק את המכונה מהחשמל.

2. ממקום התאונה פונה התובע, לבית החולים קפלן, ביחד עם המכונה, כאשר ידו עדיין תקועה בתוכה. בחדר המיון חולצו אצבעות 3 ו-4 של היד מסליל המטחנה והוא הועבר לחדר הניתוח, שם אובחנו וטופלו שברים באצבעות וקרעים בגידים ובעצבים. התובע שוחרר מבית החולים ביום 8.7.15 (לאחר 5 ימי אישפוז).

3. התובע הגיש חוות דעת מומחה מטעמו בתחום האורתופדיה (ד"ר שי קאופמן), שקבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור משוקלל של כ-26.7%. הנתבעת הגישה גם היא חוות דעת מומחה מטעמה בתחום האורתופדיה (ד"ר גד ביאליק) שקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור משוקלל בשיעור של 9.75%.

4. המוסד לביטוח לאומי (המל"ל), שהכיר בתאונה כתאונת עבודה, העמיד את נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע על שיעור של 14.5% (ובנוסף הופעלה תקנה 15 במלואה).

5. כפי שיפורט בהמשך, חלף מינוי מומחה מטעם בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יועמד שיעור נכותו הצמיתה של התובע על השיעור שנקבע לו במל"ל כאמור.

6. בנוסף לחוות הדעת, התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו, עליו נחקר במועד ההוכחות. הנתבעת נמנעה מלהביא ראיות מטעמה (מעבר לחוות דעת מומחה).

7. הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת אחריות הנתבעת לתאונה, כמו גם ביחס לגרסה המדויקת של נסיבות התרחשותה, הן ביחס לשיעור הנזק שנגרם לתובע כתוצאה ממנה.