פלונית נ' שר הפנים

עתירה כנגד החלטת המשיב מיום 10.12.2023 לדחות את בקשת העותרת להכיר בה כאזרחית ישראל מכוח לידה, לפי סעיף 4(א)(1) לחוק האזרחות, התשי"ב - 1952 (להלן - "חוק האזרחות").

במסגרת התגובה המקדמית, עתר המשיב לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי ניכר בהגשתה, וכן לדחות את העתירה לגופה. לאחר שעיינתי במכלול החומר שהוגש ושמעתי השלמת טיעון בעל פה מאת ב"כ הצדדים, סבורני כי דין העתירה להידחות על הסף ואף לגופה. אבאר.

העותרת נולדה בישראל בשנת 1985 לאם שהייתה באותה העת אזרחית ישראלית ולאב תושב עזה. בשנת 1986 עברה אם העותרת, יחד עם העותרת, להתגורר ברצועת עזה ומאז חיה העותרת ברצועת עזה, כמו גם שני הוריה ואחיה; העותרת רשומה במרשם האוכלוסין של רצועת עזה; אם העותרת הגישה בקשה לוויתור על אזרחותה הישראלית וביום XXX.1987, הודע לה כי בקשתה אושרה ואזרחותה בוטלה.

בהתאם להוראת סעיף 10(ו) לחוק האזרחות, בנסיבות דנן, עם ביטול אזרחות האם בוטלה גם אזרחות העותרת. זאת היות וכאמור, אם העותרת ויתרה על אזרחותה, אב העותרת מעולם לא היה אזרח או תושב ישראל, ואילו העותרת עצמה - יחד עם אמה - העתיקו את מרכז חייהן לרצועת עזה.

כשתיים עשרה שנים לאחר מכן - ביום XX.1999 - הגיש דודה של העותרת, אח אמה, בקשה לקבלת אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל, עבור אם העותרת וילדיה, לרבות העותרת עצמה. הבקשה נדחתה בהחלטת המשיב מיום XX.1999, ואיש לא השיג על החלטה זו.

ביום XX.2001 פנתה אם העותרת בבקשה להשבת אזרחותה - לא הובהר מה עלה בגורל בקשה זו; ביום XX.2021 פנתה העותרת בבקשה לבירור מעמדה בישראל, וביום XX.2023 פנתה בבקשה לקבלת דרכון ישראלי או תעודת מעבר. בקשת העותרת לדרכון או תעודת מעבר, סורבה בידי המשיב בהחלטתו מיום XX.2023, בנימוק שהעותרת אינה אזרחית ישראל.