פלוגתא בין כונס נכסים לבין צד שלישי במסגרת בקשה למתן הוראות לבימ"ש לעניני משפחה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת ע' אלפסי) בתמ"ש 34742-10-13, מיום 5.8.2015.

רקע והליכים

1. המשיבים 1 ו-2 הינם בני זוג המצויים בהליכי גירושין. המבקש הוא אביו של המשיב 1.

בבעלות משותפת של בני הזוג הייתה דירה ברחוב ************ (להלן: "הדירה").

בין בני הזוג מתנהלים הליכים שונים בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד.

ביום 31.12.2014 הגיעו בני הזוג להסכמות בבית משפט קמא, הכוללות בין היתר הסכמה כי הדירה תימכר למבקש או למי מטעמו או לעמותה אותה מנהל, עפ"י המחיר הנקוב בחוות דעת השמאי וכי הסכם המכר יוגש תוך 14 יום.

כן נקבע כי מתוך התמורה ממכירת הדירה ישולם החוב לבנק למשכנתאות והיתרה תופקד בנאמנות בידי כונסי הנכסים - באי כוחם של בני הזוג.

2. ביום 2.3.2015 אישר בית משפט קמא את הסכם המכר בין כונסי הנכסים ובני הזוג לבין המבקש. לפי הסכם המכר נמכרה הדירה לידי המבקש תמורת הסך של 1,180,000 ₪.

בסעיף 8 להסכם המכר הוסדר עניין מועדי תשלום התמורה. נקבע כי המבקש ישלם התמורה בשלושה תשלומים:

תשלום ראשון, בסך של 180,000, יבוצע במועד החתימה על ההסכם.

תשלום שני, בסך של 500,000 ₪, יבוצע תוך 30 ימים מיום אישור ההסכם ע"י בית המשפט. התשלום השני אמור היה, עפ"י ההסכם, לשמש לסילוק הלוואת המשכנתא, כאשר היתרה תעבור בנאמנות לכונסי הנכסים.

התשלום השלישי, בגובה יתרת התמורה, ישולם תוך 90 יום מיום אישור בית המשפט, וזאת כנגד מסירת החזקה בדירה לידי המבקש וכנגד המצאת האישורים הנדרשים לצורך העברת הזכויות  בדירה.

3. ביום 27.5.2015 הגיש המבקש לבית המשפט קמא "בקשה למתן הוראות" לאפשר לו לשלם את התשלום הנותר לאחר סילוק המשכנתא רק כדי חלקה של המשיבה 2, ואילו חלקו של משיב 1 יקוזז כנגד חובו למבקש ("בקשה 20").

4. ביום 1.6.2015 הגיש עו"ד גיל שחף "בקשה למתן הוראות מטעם כונס הנכסים" בה ביקש לחייב את המבקש בפיצוי מוסכם בטענה כי המבקש הפר את הסכם המכר בכך שאיחר בביצוע התשלום השני ("בקשה 22").

            כונס הנכסים השני, עו"ד דניאל שרז, פירט בהודעה מיום 8.6.2015 את פועלו של המבקש מול הבנק למשכנתאות וביקש לדחות את בקשה מס' 22. הוא הוסיף וציין כי ספק אם הבקשה מצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט, שכן היא ונגעת לזכויותיו של צד שלישי.

            ביום 6.7.2015 פירט עו"ד שרז את התשלומים ששילם המבקש לבנק למשכנתאות.

משנתבקשה תגובת עו"ד שחף הוא הודיע ביום 8.7.2015 כי המבקש נותר חייב לקופת הכינוס מאות אלפי שקלים ויש לתקן מצב זה ולהטיל על המבקש חובת פיצוי.

החלטת בית המשפט קמא

5. בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 5.8.2015, דחה את בקשתו של המבקש (בקשה 20) לקיזוז הנטען, תוך שקבע כי: "אין כל מקום לקבל הטענה. בין בני הזוג לשעבר מתנהל הליך של חלוקת רכוש, אשר טרם הוכרע. בשלב זה לא ניתן לדעת מי מן הצדדים יידרש להעביר כספים לרעהו. בדיוק מטעם זה נקבע כי כספי תמורת הדירה יוחזקו בחשבון הנאמנות של כונסי הנכסים, ולא יחולקו אלא בתום ההליכים. מאליו מובן כי לעת הזו איש מן הצדדים אינו רשאי לנכס לעצמו נכס זה או אחר, כולו או מקצתו. עוד יצוין כי כלל לא הוכח דבר קיומו של חוב זה או אחר של הבן לאביו, וגם אם קיים חוב שזה, הוא ודאי אינו קודם להתחשבנות שבין הצדדים".

6. באשר לבקשה 22 מטעם עו"ד גיל שחף, בית המשפט פסק כי ביחס לתשלום השני, אין המדובר בהפרה על אף שהתשלום כלפי הבנק למשכנתאות בוצע באיחור, היות ובאמצעותו נפרעה יתרת החוב המובטחת במשכנתא בסכום נמוך מזה שנדרש בהתחלה.

יחד עם זאת, פסק בית המשפט כי ביחס לתשלום השלישי קיימת הפרה שנובעת ממחדל כפול. וכך נקבע בהחלטה:

"בהסכם נקבע כי התשלום יבוצע תוך 90 יום ממועד אישור הסכם המכר. ההסכם אושר ביום 2.3.15 ועל כן התשלום אמור היה להתבצע עד ליום 2.6.15. הלכה למעשה מדובר בתשלום חלקי, של 190,000 ₪ בלבד אשר בוצע ביום 2.7.15, מדובר באיחור בן 30 יום לגבי התשלום החלקי, כאשר  נותרה יתרה נכבדה לתשלום. בגובה 377,000 ₪".

בגין הפרת התשלום השלישי חויב המבקש בפיצויים. לגבי הסך של 190,000 ₪ ששולם באיחור של 30 ימים, הוא חויב בסך של 7,500 ₪. לגבי היתרה בסך 377,000 ש"ח, בית המשפט לא מצא לבטל את ההסכם חרף ההפרה, מאחר שהדבר עלול לגרום נזק לצדדים. למבקש ניתנה ארכה עד ליום 5.9.15 לביצוע התשלום, בתוספת 250 ₪ בגין כל יום של איחור, היינו  23,000 ₪. נקבע כי ככל שהמבקש לא יעשה כן, יבוטל ההסכם, והדירה תועמד למכירה מחדש.

7. המבקש הגיש, ביום 2.9.2015, בקשה לבית משפט קמא לעיון חוזר בהחלטה ובקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 18.9.2015, דחה הבקשה לעיון חוזר, תוך שקבע כי: "יצוין כי טענות כונס הנכסים מטעם האישה בעניין האיחור בתשלומים, מתייחסות הן לתשלום השני והן לתשלום השלישי, הן במענה לטענות הקונה בעניין התשלום השני והן במענה לטענות הקונה בבקשתו לקיזוז, היינו הן בבקשה 20 והן בבקשה 22."  

8. נוכח החלטות בית המשפט העביר המבקש, לטענתו, מלוא התשלום לידי כונסי הנכסים, "תחת מחאה".

טענות המבקש

9. בבקשה לרשות ערעור טוען המבקש כי בקשה 22 לא הייתה בקשה אלא במהותה היא מעין "כתב תביעה", במסגרתה נתבקש סעד כספי בטענה להפרת הסכם המכר.

על כן, טוען המבקש כי הסמכות העניינית לדון בעניין היא של בית משפט שלום ולא של בית המשפט לענייני משפחה, ביחוד בשים לב לכך כי המבקש אינו בעל דין בהליכים בפני בית משפט קמא. לטענתו, היה על כונס הנכסים, ככל שסבר שהמבקש הפר את ההסכם, להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך ולנהל הליך משפטי ראוי וסדור.

עוד טוען המבקש בקשר לבקשה 22, כי כונס הנכסים עתר לחייבו בפיצוי בגין איחור כביכול ביחס לתשלום השני, בעוד בית משפט קמא חייבו בגין הפרת התשלום השלישי. בעניין זה, לטענת המבקש, לא ניתנה לו ההזדמנות להתגונן ולהביא טיעוניו בפני בית משפט קמא.

עוד טוען המבקש כי טעה בית משפט קמא כשחייב אותו בתשלום פיצוי בגין פרק הזמן במהלכו המתין המבקש להחלטת בית המשפט ביחס לבקשתו בנוגע לקיזוז- בקשה 20.

כן טוען המבקש כי בהחלטתו של בית משפט קמא נפלו טעויות חשבונאיות. לטענתו, בית המשפט קמא הביא בחשבון בחישוב הפיצוי אף את 14 הימים הראשונים של האיחור, אשר עפ"י ההסכם אינם באים במניין.

כמו כן, לטענת המבקש, בהחלטה קיים כפל פיצוי, כאשר פעם אחת חויב המבקש בגין מלוא התקופה מיום 2.6.2015 ועד מתן ההחלטה, ופעם נוספת חויב בגין התקופה מיום 2.6.2015 ועד 2.7.2015 - בגינה כבר חויב בפיצוי.

10. באשר לבקשה 20, טוען המבקש כי המדובר בבקשה עניינית ומנומקת, שהוגשה מבעוד מועד. כאשר בהסכם המכר לא נשללה מהמבקש זכות הקיזוז הנתונה לו בדין.

הקיזוז, לטענת המבקש, נועד להתבצע אך ורק מחלקו של הבעל, כאשר חלקה של האישה ישולם במלואו וכאשר כונס הנכסים- עוה"ד שרז, נתן הסכמתו לבקשה ואילו כונס הנכסים השני- עוה"ד שחף - לא העלה בתגובותיו כל נימוק נגד.

עמדת המשיב 1 ועו"ד דניאל שרז

11. המשיב 1 וכונס הנכסים מטעמו, עוה"ד שרז, הביעו הסכמה שחובו של המשיב 1 כלפי המבקש יקוזז מחלקו בדירה.

כמו כן, לשיטתם המבקש לא הפר את ההסכם.

על כן, הביעו הסכמתם לקבלת הבקשה לרשות הערעור.

עמדת המשיבה 2 ועו"ד גיל שחף

12. המשיבה 2 וכונס הנכסים מטעמה, עוה"ד שחף, טוענים כי החלטת בית המשפט קמא היא החלטה מנומקת וראויה, אשר ניתנה לאחר בחינת עמדות כל הצדדים ומאזנת בין מכלול הנתונים.

נטען כי המדובר ב"החלטת ביניים" שניתן להשיג עליה במסגרת פסק הדין הסופי וכי כונס הנכסים עוה"ד שחף אף הוא אינו מרוצה מהחלטת בית המשפט, שכן סבור שסכום הפיצוי שנפסק הינו נמוך.

המדובר, לטענתם, במצב שניתן להשיבו ולא ייגרם נזק של ממש למי מהצדדים בעקבות אי השגה מידית על ההחלטה, שכן הכספים מופקדים בקופת הכינוס.

עוד טוען עוה"ד שחף כי ההחלטה בבקשה 22 ניתנה מכח הסמכות הטבועה והנגררת של בית משפט קמא, אשר התעוררה בדרך אגב בעקבות הסכם שנכרת במסגרת הליכי כינוס נכסים.

לחילופין, טוען עוה"ד שחף כי עילתה של החלטת בית משפט קמא הינה "סכסוך בתוך המשפחה" שהתעורר בין "אדם לבן משפחתו" בהתאם להגדרה בחוק בית המשפט לענייני משפחה.

כמו כן, נטען כי החזקה בנכס הייתה של המבקש וניתנה לו ע"י המשיב 1 לאור מערכת היחסים ביניהם, כך שכל טיעון משפטי או מהלך שלוב וארוג בתוך מארג היחסים המשפחתיים.

כן נטען כי המבקש אינו יכול לטעון לחוסר סמכות שעה שהוא פונה בעצמו לבית משפט קמא ומעלה טענות קיזוז.

13. לגופה של הבקשה לרשות ערעור, טוען עוה"ד שחף כי עיכוב במסירת המסמכים נובע מאי שיתוף הפעולה מצד המבקש והמשיב 1, הגם שלפי תנאי ההסכם המבקש אינו רשאי לעכב תשלומים באמתלה כי לא הועברו לידיו המסמכים.

עוד נטען כי כאשר ראה ב"כ המבקש כי חל עיכוב במתן החלטה ע"י בית המשפט ביחס לבקשה 20, היה עליו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט קמא למתן אורכה בביצוע התשלומים.

עוה"ד שחף דוחה טענותיו של המבקש ביחס לחישוב הפיצוי. לטענתו, המדובר בפרשנות מוטעית של המבקש ביחס לתנאי ההסכם.

הוא מדגיש כי בית משפט קמא נתן למבקש ארכה נוספת לשם השלמת התשלום.

לעניין טענת הקיזוז שמעלה המבקש, משיב עוה"ד שחף כי יש לקבל את נימוקיו של בית משפט קמא בעניין זה, בשים לב לכך שבין בני הזוג מתנהל הליך של חלוקת רכוש שטרם הוכרע. 

14. הצדדים הודיעו כי הם מסכימים כי בית המשפט יפעל על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי ומסכימים לראות בכתב התשובה כסכומים בכתב.

דיון והכרעה

15. לאחר שבחנתי טענות הצדדים והחומר המצוי בתיק באתי לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור ביחס להחלטה הנוגעת לבקשה 22 ולקבל את הערעור על אותה החלטה.

16. לגבי בקשה מס' 20, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על חלק זה של ההחלטה, בו נקבע כי אין להתיר למבקש לקזז מהתשלום עבור הדירה חוב, אשר לטענת המבקש, חייב לו המשיב 1.

            בהסכמות הצדדים, שקיבלו תוקף של החלטה, נקבע כי כספי התמורה ממכירת הדירה יופקדו בנאמנות בידי כונסי הנכסים.

            בשעה שטרם נקבע אופן חלוקת אותם כספים בין בני הזוג, אין מקום להתיר קיזוז "מחלקו של הבעל", שהרי חלק זה כלל אינו מוגדר וידוע בשלב זה.

            יש לזכור גם כי החוב הנטען היה ידוע לצדדים ולמבקש עובר להסכמות, אך לא מצא דרכו ולהסכמות ולהסכם המכר, ולמעשה מבקש כיום המבקש לשנות בדיעבד את ההסכם.

            בעניין הקיזוז לא נפלה אפוא כל שגגה בהחלטת בית המשפט קמא, המצדיקה רשות ערעור.

17. באשר לחיוב המבקש בפיצויים (בקשה 22) מצאתי כי בעניין זה יש לקבל את הערעור.

            בקשתו של כונס הנכסים, עוה"ד גיל שחף, למתן הוראות בקשר להפרה נטענת של  ההסכם הוגשה ביום 1.6.2015. מועד התשלום השלישי עפ"י הסכם המכר שאושר ביום 2.3.2015, הוא 90 יום לאחר אישור ההסכם, קרי ביום 2.6.2015.

נמצא, כי במועד הגשת הבקשה טרם הגיע המועד לביצוע התשלום השלישי.

            אכן, בבקשה נטען לאיחור במועד התשלום השני (סעיף 5.ד. לבקשה)  ולא הועלתה כל טענה ביחס לתשלום השלישי.

            עו"ד גיל שחף טען לראשונה להפרה של התשלום השלישי רק בעמדה שהגיש ביום 8.7.2015, לאחר שכונס הנכסים השני, עו"ד שרז, מסר עמדתו כי המבקש עמד בתשלום השני.

            החלטת בית המשפט קמא ניתנה לאחר עמדת עו"ד גיל שחף, מבלי שהמבקש ו/או כונס הנכסים השני התבקשו להגיב לה.

18. במצב דברים זה, לא היה מקום להשתית את ההחלטה בדבר הפרת התשלום השלישי על טענות שכלל לא הועלו בבקשה המקורית, ובשעה שבעת שהוגשה הבקשה המקורית ההפרה הנטענת כלל לא יכולה הייתה להתרחש, מבחינת לוח הזמנים הכרונולוגי.

            חיוב המבקש בתשלום פיצויים על יסוד עילה שכלל לא הועלתה בבקשה המקורית, מבלי שניתנה לו הזדמנות ראויה להתגונן, אינו יכול לעמוד. יש לזכור גם כי בית המשפט לא קיים דיון במעמד הצדדים והתחשיבים שעשה ביחס לסכום הפיצויים אינם מופיעים בכתבי הטענות של מי מהצדדים. כן יש לזכור כי הבקשה בה נטען להפרת ההסכם לא נתמכה בתצהיר. אמנם, מקובל שבעל תפקיד אינו נדרש לתמוך בקשות למתן הוראות בתצהיר, אך יש ליתן את הדעת לכך שעסקינן בבקשה של כונס נכסים אחד בלבד ולא של שני כונסי הנכסים שמונו יחדיו ולכך שהוא פועל הן כבא-כוח המשיבה 2 והן ככונס נכסים.

19. נוכח המסקנה כי ההחלטה אינה יכולה לעמוד משום שהתבססה על עילה שלא נטענה בבקשה מס' 22, איני נדרשת להכריע בשאלה האם מוסמך בית המשפט לענייני משפחה, שמינה כונסי נכסים לצורך פירוק שיתוף, להכריע בפלוגתא שנפלה בין כונסי הנכסים לבין צד שלישי עימו התקשרו בהסכם, על פי הוראות בית המשפט.

            בהקשר זה אסתפק בכמה הערות:

            ראשית, בנסיבות העניין, כאשר המבקש עצמו פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן הוראות ביחס לקיזוז, דומה כי הוא מנוע מלכפור בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה להידרש לפלוגתאות נוספות בינו לבין כונסי הנכסים ביחס למימוש ההסכם.

            שנית, ככל שבית המשפט לענייני משפחה מוצא לנכון לדון בבקשה למתן הוראות שעניינה פלוגתא בין כונסי הנכסים לבין צד שלישי, יש להבטיח הליך הוגן ולזמן את כל הצדדים שזכויותיהם עלולות להיפגע מן ההכרעה. בעת הצורך – ככל שעסקינן במחלוקת עובדתית – יש ליתן הוראות בדבר הגשת תצהירים, הבאת ראיות ושמיעת עדים. מתן סעד נגד צד שלישי אגב התדיינות בין אחרים, מחייב הליך משפטי ראוי.

שלישית, כאשר עסקינן במחלוקת הטעונה בירור עובדתי מורכב, דרך המלך היא הפניית בעל התפקיד (כונסי הנכסים) לפתיחת הליך משפטי נפרד בערכאה המתאימה. הדברים שאמורים ביחס לכל פלוגתא בין בעל תפקיד לבין צד שלישי, נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבעל תפקיד בבית המשפט לענייני משפחה, וכאשר הצד השלישי אינו בן משפחה.

מכל מקום, גם אם מדובר במחלוקת שאינה מחלוקת עובדתית, או שהעובדות בה ברורות וקצרות ואין הכרח בדרך הארוכה של הפנית בעל התפקיד להגיש תובענה, יש להקפיד על סדרי דין ושמיעת כל הצדדים הנוגעים בדבר, כדי להבטיח שהדרך הדיונית המקוצרת לא תפגע בזכויות דיוניות ולא תסכל עשיית צדק ((ראו והשוו רע"א 259/99‏ חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ''ד נה(3) 385, רע"א 3836/10 גבריאל דדון נ' יהויקים יוסף חדד (ניתן ביום 27.6.2010).

על יסוד כל האמור, הערעור על ההחלטה המחייבת את המבקש בפיצויים מתקבל והחיוב בפיצויים מבוטל.

כל צד יישא בהוצאותיו.

העירבון, על פירותיו, יוחזר למבקש באמצעות בא-כוחו.

ההחלטה תישלח לב"כ הצדדים.

מתירה פרסום ההחלטה ללא שמות ופרטים מזהים.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ו, 10 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.