פלד נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להשפט לפי ס' 230 לחסד"פ בגין דוחות אשר הוצאו כנגד המבקש שמספרם – 3802225968, 38102225950 ודו"ח 38102225976.

המבקש הגיש בקשתו ללא תצהיר כנדרש.

התביעה בקשה לקבוע דיון לעניין בו ימציא המבקש את ראיותיו לעניין עיוות הדין אשר נגרם לו, ואכן קבעתי דיון בעניין.

המבקש המציא תצלום אוירי אשר הונפק לטענתו על ידי העירייה בו ניתן להבין לדבריו כי פעל כהלכה.

דא עקא שאין כל אינדיקציה במסמך שהוגש כי המבקש אכן פעל כהלכה שכן טענתו מתבססת על הצילום האוירי ולא נובעת מהאישור גופו.

שכן אף לטענת המבקש בדיון בסמוך למקום שציין אסורה אכן החנייה אולם הוא חנה במקום המותר , אולם מהאישור אין כל אינדיקציה לטענה זו.

במועד הדיון אף התבקש המבקש לנמק את סיבת השיהוי בהגשת הבקשה להישפט וציין כי שלח הבקשה בדואר רשום במועד הנדרש אולם הדבר לא טופל.

לאור האמור נתתי למבקש אורכה בת 7 ימים להמציא תימוכין לאימרתו זו.

בחלוף הימים הגיש המבקש תצהיר כי הדברים אבדו לו ככל הנראה .

סעיפי החוק הנוגעים למתן היתר להארכת מועד להישפט על ידי ביהמ"ש פורשו בפסיקה בדומה לנימוקי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר – נימוק מיוחד לעניין השיהוי ולחילופין חשש מעיוות דין.

במקרה דנן לא המציא המבקש כל ראייה או אסמכתא אחרת לשיהוי בבקשה להישפט .

טענה בעלמא הנוגעת למשלוח הבקשה ברשום אינה מספקת בשלב זה ובתוספת התצהיר אין כדי לחזק טענה הנטענת מהמבקש עצמו כיון שאין אדם מרים עצמו בציצת ראשו.

אף חשש לעיוות דין לא מצאתי במקרה זה.

טענת כפירה בעלמא אינה עולה כדי חשש מעיוות דין שאחרת ירוקן הסעיף מתוכנו – ויעויין פרשת אלעוברה.

לאור האמור הבקשה להארכת מועד נדחית.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: