פז נ' קיבוץ משמר העמק

החלטה

רקע וטענות הצדדים:

1.זוהי בקשה למתן צו-עשה זמני, וכך מובאים הדברים בציטוט מפתיח הבקשה:

"בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להוציא צו עשה זמני / צו מניעה זמני המורה למשיב לשלם למבקשת, עד ה-10 בכל חודש, סכום שלא יפתח "מהסכום הבסיסי" כהגדרתו בכללי העזיבה (כהגדרתם להלן), על חשבון דמי העזיבה המגיעים לה כדין וזאת בהתאם לאמור בפרק ב' הדן בכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ, סעיף 6 (ג) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) (תיקון), התשס"ט – 2009, (להלן: "כללי העזיבה ו/או תקנות האגודות השיתופיות") הקובע כהאי לישנא:

'נתגלעה מחלוקת בין הצדדים לעניין יישום סעיף זה, הקיבוץ ישלם לעוזב, עד ה-10 בכל חודש, סכום שלא יפחת מהסכום הבסיסי, על חשבון דמי העזיבה, עד להכרעה במחלוקת'.

וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית שהוגשה ביום 27.6.11 לבית המשפט הנכבד בנצרת ומספרה ת.א 44020-06-11".

2.למרות שהתובעת הכתירה תביעתה כ-"תביעה כספית, צו עשה, צו הצהרתי", התביעה במהותה הינה תביעה כספית לתשלום סך של 708,500 ₪ המורכבים בעיקרם מדמי עזיבה, ועוד: פיצוי בגין עוגמת נפש (בסך 200,000 ₪); החזר הוצאות מחיה מעת עזיבתה הקיבוץ (בסך של כ-150,000 ₪), הפרשות פנסיה, ועוד.

לטענת המבקשת יש להקדים לה תשלום בהתאם להוראת סעיף 6 (ג) לכללי העזיבה, זאת משום שבחודש אוגוסט 2010, נאלצה, לטענתה, לעזוב את הקיבוץ המשיב (להלן: "הקיבוץ"), על רקע סירוב הקיבוץ לקבל את בעלה' לו נישאה עוד בחודש דצמבר 2005, ולקלוט אותו בקיבוץ.

3.טוענת המבקשת, ההוראה הנ"ל של כללי העזיבה באה ליתן מענה למקרים שבהם מתגלעות מחלוקות בין חבר הקיבוץ היוצא, או המוצָא, לבין הקיבוץ, באשר לדמי העזיבה; כי אז ישולמו על חשבון דמי העזיבה סכומים מינימאליים הנחוצים לקיומו המיידי של "העוזב".

עוד מציינת המבקשת את הצורך לממן צרכי מחייתה הבסיסיים, את מצוקתה הכלכלית, וכן מצבה הבריאותי הקשה, אשר רק החמיר את מצוקתה.

4.בתגובתו טען הקיבוץ, כי מלבד זאת שמדובר בסעד זמני מסוג צו-עשה, שהינו קשה יותר להשגה, מאשר צו מניעה, עוד יותר נדיר וקשה להשגה, הוא מתן סעד צו-עשה זמני כספי, כשלשם כך דרושים מספר תנאים מצטברים, מעבר לשיקולי צדק כלליים הנשקלים בכל בקשה לסעד זמני, והם: אחריות הנתבע אינה שנויה במחלוקת; סיכויי התביעה גבוהים מאוד ומעבר לסכום המבוקש במסגרת הסעד הזמני; לזכות התובע ייפסקו רק אותם סכומים שהכרחי וצודק לפוסקם במסגרת סעד זמני; מאזן נוחות הנוטה באופן מובהק לטובת התובע, כזה שהנזק שעלול להיגרם לו באם הצו לא יינתן הינו ממשי ומיידי, בלתי הפיך, ועולה במידה ניכרת על הנזק העלול להיגרם לנתבע, אם הצו יינתן.

5.עוד טוען הקיבוץ, כי חישוב דמי העזיבה, וכן קצבה חודשית מהוונת, להם זכאית המבקשת, ייעשה בהתאם לכללי העזיבה, ובהתאם לשנות הוותק של המבקשת בקיבוץ שהם 24.66 שנות ותק.

עפ"י חישובי הקיבוץ, זכאית המבקשת לדמי עזיבה בסך 157,625 ₪, ועוד קצבה מהוונת בסך 354,791 ₪, ובסה"כ 512,416 ₪.

אלא שזכותו של הקיבוץ עפ"י סעיף 12 לכללי העזיבה, לקזז מהסכומים הנ"ל קנסות וחובות שונים שהמבקשת חייבת, ואלה מגיעים, לטענת הקיבוץ, ועפ"י חישובים שפורטו בתגובה (ראה סעיפים 24 ו-25 לתגובה), לסך של 566,473 ₪.

הנה-אם-כן, טוען הקיבוץ, המבקשת אינה זכאית, לאחר קיזוז, לסכום כלשהו. אדרבא, נותרה היא ביתרת חובה לקיבוץ.

6.גם מאזן הנוחות, טוען הקיבוץ, אינו עומד לטובת המבקשת, ומצוקתה הכלכלית אינה אמיתית. לזכות המבקשת קרן השתלמות אותה יכלה לפדות עוד בחודש ינואר 2011, דבר שלא נעשה. עובדה זו עומדת בסתירה לטענתה בדבר מצוקה כלכלית.

מאידך, אם נכונה הטענה בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת, על אחת כמה וכמה, שאין ליתן לה הסעד המבוקש, כי אז יתקשה הקיבוץ לקבל כספו חזרה, אם התביעה לא תצלח.

דיון והכרעה:

7.כללי העזיבה מפורטים בתוספת הראשונה לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973, (להלן: "התקנות"), (תיקון), התשס"ט-2009 (להלן: "כללי העזיבה").

תקנה 19, כפי שתוקנה, מורה כדלקמן: