ע"פ 9956/16

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' יקואל), בעפ"ג 1517-12-16, מיום 20.12.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל, אשר הושת עליו בגזר דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופט ח' טרסי – סג"נ), בת"פ 56244-06-15, מיום 26.10.2016.

רקע והליכים קודמים

2. מכתב האישום המתוקן, אשר הוגש לבית משפט השלום בעניינו של המערער, עולה, כי במהלך החודשים אפריל-יוני 2015, התפרצו המערער ואדם אחר (להלן:השותף) למספר רב של כלי רכב, במטרה לבצע גניבה. המערער ושותפו פעלו בשיטה קבועה, במסגרתה נהגו השניים להגיע לחניונים של סופרמרקטים שונים (להלן: החניונים), לאתר נשים, מבוגרות בדרך כלל (להלן: המתלוננות), תוך המתנה שהללו תסיימנה לערוך את קניותיהן. בעת שהמתלוננות העמיסו שקיות מצרכים לתאי המטען של רכביהן, ודעתן הייתה מוסחת בעקבות ביצוע פעולה זו, המערער ושותפו נטלו את תיקיהן של המתלוננות, שהונחו קודם לכן בתוך הרכב. במקרים אחדים, המערער או שותפו אף שוחחו עם המתלוננות, במטרה להסיח את דעתן, בכדי להקל על נטילת תיקיהן מתוך הרכב. לאחר ביצוע המעשים, נמלטו המערער ושותפו מהחניונים במהירות, באמצעות רכב שבו נהג השותף. בחלק מהמקרים, נסעו השניים ישירות לכספומטים שהיו בקרבת מקום, ומשכו, או ניסו למשוך, סכומי כסף שונים, באמצעות כרטיסי אשראי שהיו בתיקים הגנובים.

3. ביום 21.6.2016, הורשע המערער, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בביצוע העבירות הבאות: התפרצות בצוותא לרכב בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 413ו, בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (6 עבירות); גניבה מרכב בצוותא, לפי סעיף 413ד, בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין (4 עבירות); גניבה בצוותא, לפי  סעיף 384, בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין; גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; ניסיון הונאה בכרטיס חיוב בצוותא, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב), בצירוף סעיפים 29(א) ו-25 לחוק העונשין (4 עבירות); הונאה בכרטיס חיוב בצוותא, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין (2 עבירות); גניבת כרטיס חיוב בצוותא, לפי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב, בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין.

4. ביום 18.9.2016, הוגש לבית משפט השלום תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער. שירות המבחן סקר את נסיבות חייו של המערער, וציין כי במשך שנים רבות היה הלה מכור לסמים קשים, ומעורב באופן חוזר ונשנה במעשים פליליים. מספר ניסיונות גמילה שנערכו למערער, במסגרות שונות, לא צלחו. יחד עם זאת, צוין בתסקיר שירות המבחן, כי במהלך השנה האחרונה השתלב המערער בהליך טיפולי חדש, ולראשונה בחייו, חל שינוי משמעותי בהתנהגותו, אשר בא לידי ביטוי בשיתוף פעולה גם גורמי הטיפול; ביציבות והתמדה בקבלת תחליפי סם; בהימנעות משימוש בסמי רחוב; ובלקיחת אחריות והבעת חרטה על מעשיו. לאור התפתחות זו, העריך שירות המבחן כי הסיכון להתנהגות פורעת חוק בעתיד, מצדו של המערער, פחת באופן משמעותי, וכי קיים סיכוי גבוה לשיקומו של המערער. לאור זאת, בא שירות המבחן בהמלצה לפיה יושת על המערער עונש של שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 400 שעות, לצד הארכת מאסרו המותנה ומתן צו מבחן למשך שנה.

5. ביום 26.10.2016, גזר בית משפט השלום את דינו של המערער. מתחם הענישה ההולם שקבע בית משפט השלום בהקשר למעשיו של המערער, נע בין 22 ל-48 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בבואו לקבוע את עונשו של המערער, בגדרי המתחם, נתן בית משפט השלום את דעתו לשיקולי השיקום בעניינו של המערער, כפי שעלו מתסקיר שירות המבחן. יחד עם זאת, עמד בית משפט השלום גם על חומרת מעשיו של המערער, והיקפם; ועל עברו הפלילי המכביד ביותר של המערער, הכולל הרשעות בביצוע עבירות רכוש דומות. לאחר שבית משפט השלום ערך איזון בין כלל השיקולים הרלבנטיים, הוחלט להשית על המערער את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; הפעלתם, בחופף בינם לבין עצמם ובחופף לעונש שהוטל, של שני מאסרים מותנים, בני 5 ו-7 חודשים, אשר הושתו על המערער במסגרת תיק קודם (ת"פ 50222-07-12); 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער, במשך 3 שנים, כל עבירת רכוש או עבירה על חוק כרטיסי חיוב, למעט עבירה על סעיף 413 לחוק העונשין; פיצוי לחמש מתלוננות בסכום של 2000 ₪ כל אחת; וקנס בסך 2000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתו.

6. ביום 1.12.2016, הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי (להלן: הערעור בהליך העיקרי), על גזר דינו של בית משפט השלום. בד בבד, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, אשר הושת עליו, עד להכרעה בערעור בהליך העיקרי. 

7. ביום 20.12.2016, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו.

8. בתחילה, נתן בית המשפט המחוזי את דעתו, לחומרת המעשים בהם הורשע המערער, בקובעו, כי מעשים אלו פוגעים פגיעה חמורה ברכושו, בפרטיותו ובתחושת ביטחונו האישי של הציבור. ביתר שאת אמורים הדברים, שעה שמדובר "במעשים שיטתיים, יזומים ומתוכננים, אשר בוצעו בצוותא לאורך זמן, כלפי מתלוננים רבים ומבוגרים".