ע"פ 7742/15 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

 ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק תהג 037701-07-14 שניתן ביום 15.10.2015 על ידי

כבוד השופט אמנון כהן

 השופט י' עמית:

             על פי כתב אישום שהוגש נגד המערער בארה"ב, בגינו התבקשה הסגרתו, המערער ייצא, באמצעות אחרים, חלקי חילוף צבאיים מארה"ב לישראל, וכן ייצאמישראל למדינה שלישית חלקי חילוף צבאיים אמריקאים; כל זאת בלא היתר מטעם הרשות המוסמכת. המעשים בוצעו כולם בעוד המערער יושב בישראל, כך שענייננו לא נמנה על המקרים "הקלאסיים" של הסגרה, "בהם ישראל משמשת עיר מקלט במובן הרגיל של המילה, של אזרח ישראלי הנמלט לישראל לאחר שביצע עבירה בחו"ל" (ע"פ 8801/09 מאיו נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.09.2010) (להלן: עניין מאיו)). על רקע זה, התעוררו בערעור שבפנינו שאלות שונות הנוגעות לדרישת הפליליות הכפולה בדיני ההסגרה.

           בטרם נפנה לדון בערעור לגופו, נפתח בהקדמה קצרה בנוגע למספר מושגי יסוד בדין הפלילי ובדיני ההסגרה הרלוונטיים לערעור דנן. רובם של הדברים יזכו להתייחסות ביתר הרחבה בהמשך פסק הדין, כך שאין הדברים אלא בבחינת אקדמות מילין.

1. לפי עקרון החוקיות ועקרונות היסוד של הדין הפלילי, על מנת שמעשה פלוני יצמיח אחריות פלילית, נדרשת סימולטניות בין שלושה ממדים: ממד הגדרת העבירה – קיומה של הוראה חקוקה המגדירה את המעשה כעבירה פלילית; ממד עיתוי העבירה, קרי תחולתה של אותה עבירה על המעשה מבחינת שעת עשייתו; ו-ממד מיקום העבירה, קרי השתרעות אותה עבירה גם במקום שבו בוצע המעשה (בשטח המדינה או מחוץ לשטח המדינה). הגדרת מעשה בהוראה חקוקה כעבירה פלילית נטולת כל משמעות ללא הצמדת תוקפה לזמן ולמרחב נתונים (ש"ז פלר דיני הסגרה  171 (1980) (להלן: פלר – דיני הסגרה).

           תחולת הדין הישראלי על מעשה פלוני, הנדרשת כאמור לשם התקיימות ממד מיקום העבירה, נקנית באחת משתיים: זיקה טריטוריאלית – הקיימת במקרים הטיפוסיים של מעשים שבוצעו בשטח המדינה (נקדים את המאוחר ונציין כי ישנה גם גישה המרחיבה את הזיקה הטריטוריאלית גם למעשים שנעשו מחוץ לשטח המדינה, ככל שהעבירה התממשה או נועדה להתממש בתחומי המדינה); זיקה אקסטרה-טריטוריאלית – שעניינה בעבירות שבוצעו מחוץ לשטח המדינה, אך דינה הפלילי של המדינה חל עליהן בשל זיקתן אליה.

           לפי הדין הישראלי, זיקה אקסטרה-טריטוריאלית (מכוחה כאמור חל הדין הישראלי על עבירה שבוצעה מחוץ לשטח המדינה) יכול שתהא מארבעה סוגים: זיקה פרסונאלית אקטיבית – כאשר מבצע העבירה הוא אזרח או תושב ישראל; זיקה פרסונאלית פאסיבית – כאשר קרבן העבירה הוא אזרח או תושב ישראל; זיקה פרוטקטיבית – כאשר מדובר בעבירות שפגעו או נועדו לפגוע באינטרסים חיוניים של המדינה; ו-זיקה אוניברסאלית – כאשר מדובר בעבירות "חמורות במיוחד שיש אינטרס כלל אנושי למנוע אותן, כדוגמת פשעי מלחמה, רצח עם ופיראטיות" ((ע"פ 8831/08 מדינת ישראל נ' אלשחרה, פס' 14 (30.6.2010) (להלן: עניין אלשחרה)).

2. אחד מעקרונות היסוד של דיני ההסגרה הוא דרישת "הפליליות הכפולה" (סעיף 2(א) לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה)). בתמצית, תנאי להסגרתו של אדם מישראל למדינה אחרת, הוא שהמעשה בגינו מבוקשת ההסגרה יהווה עבירה פלילית בשתי המדינות. בהקשר זה יש להבחין בין שני מושגים: "פליליות אפקטיבית" ו"פליליות היפותטית". על מנת שדרישת הפליליות הכפולה תתמלא, נדרש כי במדינה המבקשת תהיה פליליות אפקטיבית (קרי, שהמעשה שבוצע – as is – מגבש עבירה בת ענישה). לעומת זאת, מנקודת מבטה של המדינה המתבקשת, די בפליליות היפותטית – דהיינו, ניתן להסתפק בכך ש"המרה" של הנתונים העובדתיים של העבירה בנתונים היפותטיים "מקומיים", תגבש עבירה פלילית.

3. חלק מן הסוגיות המתעוררות בערעור שלפנינו עוסקות ביחס בין דרישת "הפליליות הכפולה" לבין ממד הגדרת העבירה ו-ממד מיקום העבירה. כך, בנוגע לממד הגדרת העבירה, התעוררה השאלה אם המעשים בגינם התבקשה הסגרתו של המערער לארה"ב, אכן מהווים עבירה לפי הדין במדינת ישראל; בנוסף, באשר לממד מיקום העבירה, התעוררה השאלה אם הכרזה על המערער כבר הסגרה, מותנית בכך שהדין הפלילי הישראלי היה חל על עבירה שבוצעה בנסיבות דומות מחוץ לגבולותיה?

           כאמור, שאלות אלה תתלבנה ביתר פירוט בגוף פסק הדין, והקדמנו דברים כדי להקל על הקורא, למען יעמדו המונחים השונים לנגד עיניו ויתרמו לבהירות הדברים.