ע"פ 5386/16

תאריך הישיבה:                     ח' בתמוז התשע"ו (14.7.2016)

1. בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג'ורג' אזולאי) בת"פ 9340-05-15, עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

2. ביום 28.10.2015 הורשע המערער, יחד עם נאשם נוסף, שותפו לעבירה (להלן: מ. ויחד: הנאשמים), בביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות בצוותא, וזאת על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון. לפי עובדות כתב האישום, ביום 27.4.2015 הנאשמים שהו יחד בקניון בנצרת עלית, ובשירותי הגברים ראה מ. כיתוב המזמין קשר מיני בין גברים ולצדו מספר טלפון. מ. חייג את המספר והחל לשוחח, תחת השם הבדוי "אייל", עם מ.ש. (להלן: המתלונן). במהלך השיחה התברר לנאשם כי המתלונן הוא ערבי, ונוכח זאת התעוררו אצלו כעס ורצון לתקוף את המתלונן. על כן, העמיד מ. פני מי שרוצה לקיים עם המתלונן קשר מיני, ותיאם עמו מפגש בקרבת הקניון. בשלב זה המערער חבר למ. במטרה לתקוף בצוותא את המתלונן ולקחת את רכושו על רקע נטייתו המינית, והשניים הגיעו יחד אל מקום המפגש. בהבחינו כי מ. לא הגיע בגפו, אלא יחד עם המערער, המתלונן ביקש להימנע מן המפגש, אך מ. שכנעו כי המערער הינו אחיו וכי גם הוא רוצה לקיים מגע מיני עם המתלונן. עוד שכנעו הנאשמים את המתלונן שלא לקיים את המפגש בתוך הקניון אלא מחוצה לו, והובילוהו לנקודה מרוחקת בפארק, בין עצי זית. בנקודה זו הנאשמים הורו למתלונן להוריד את מכנסיו והוא סירב ודרש כי יורידו הם את מכנסיהם ראשונים.

בשלב זה אחז המערער בענף של אחד מעצי הזית, נתלה עליו ובעט בחוזקה במתלונן אשר נפל ארצה. מיד לאחר מכן תפס מ. את המתלונן כאשר הוא שוכב על הקרקע, ומנע ממנו להתרומם, חרף צעקותיו. הנאשמים הורו לו לחדול מן הצעקות ואף ניסו לסתום את פיו באמצעות חולצתו, אך לא הצליחו להורידה ממנו. הם דרשו מן המתלונן למסור לידיהם את ארנקו ואת הטלפון הנייד שלו, והמערער אף החזיק אבן ואמר למתלונן כי אם לא ייתן להם את שביקשו, ישבור את פניו ואת שיניו. הנאשמים בעטו במתלונן  והמערער סטר לו והושיט ידיו אל כיסי מכנסיו אך לא הצליח להוציא מהם את המבוקש, עקב התנגדות המתלונן. לאחר זמן מה, המתלונן הצליח להשתחרר מאחיזתו של מ. והחל להימלט מן המקום. מ. דלק אחריו, תפס אותו, חנק אותו בידו האחת ובשנייה משך בחוזקה שרשרת זהב, שרשרת נוספת ומשקפי שמש שהיו תלויים על צווארו. לאחר מכן המתלונן הצליח להימלט. למתלונן נגרמו המטומות תת עוריות בצוואר וכאבים בגב.

3. בגזר דינו מיום 1.6.2016 השית בית המשפט המחוזי בנצרת על שני הנאשמים עונש זהה: 32 חודשי מאסר בפועל בניכוי הימים בהם שהו במעצר, וכן מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך 3 שנים, באם יעברו עבירת שוד או כל עבירת אלימות פיזית כלפי אדם. המועד להתייצבות המערער לתחילת ריצוי עונשו נקבע ליום 10.7.2016.

4. ביום 6.7.2016 הגיש המערער ערעור על פסק הדין, בגדרו הוא טוען כי עובדות כתב האישום בעניינו מקימות עבירת סיוע בלבד, וכי העונש ההולם את מעשיו הינו עונש של מאסר על תנאי וקנס. לצד הערעור הגיש המערער את הבקשה שלפני, לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו עד להכרעה בערעור.

5. בבקשה מדגיש המערער את היותו אדם צעיר, נעדר עבר פלילי, הסובל ממצב בריאותי מורכב, וטוען כי טענותיו בערעור "רובן ככולן נושאות אופי משפטי מובהק ושעוצמתן המשפטית גבוהה", וכי יש בהן כדי להביא לקבלת הערעור. המערער טוען כי לא הפר את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו והגיע לכל הדיונים בעניינו, ועל כן לא נשקפת לציבור סכנה מעיכוב ביצוע עונשו ואף אין מתקיים חשש כי יימלט מן הדין. המערער מציין כי בניכוי ימי מעצרו ושליש תקופת עונשו, פרק הזמן הצפוי לו במאסר הינו של 20 חודשים, ועל כן עיכוב הביצוע הכרחי כדי שלא לסכל את הערעור. לבסוף, מציין המערער כי אף שהוא לא חויב בפיצוי המתלונן, הוא החליט מיוזמתו לשלם למתלונן 5,000 ש"ח והתשלום יועבר אל המתלונן "בימים הקרובים".

6. המדינה מצידה מתנגדת לעיכוב הביצוע המבוקש. לטענתה, סיכויי הערעור שהגיש המערער הינם נמוכים מאוד. לעניין הערעור על הכרעת הדין, המשיבה מזכירה כי המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ובהתאם לכך הודה במיוחס לו בכתב האישום, לרבות בסעיף העבירה שיוחס לו. ביחס לערעור על העונש, המשיבה טוענת כי בהתחשב במעשיו של המערער ובאמור בתסקיר המבחן בעניינו, עונשו אינו חמור כלל ומשקלל בתוכו את גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, נסיבות חייו ומצבו הבריאותי. המשיבה טוענת עוד כי גם אם יופחת עונשו של המערער בערעור, ריצוי מיידי של העונש לא יסכל את הערעור, נוכח משך תקופת המאסר שנגזרה על המערער. לבסוף, המשיבה טוענת ביחס למצבו הרפואי של המערער כי בית משפט קמא התחשב בו, ומפנה להערת בית משפט קמא, לפיה מצבו הרפואי של המערער לא מנע ממנו לבצע תקיפה אלימה של המתלונן.