ע"פ 50842-07-15 רוטנברג ואח' נ' מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' נמרודי) מיום 10.6.15 בתיק ב"ש 3935/13, שבה נדחתה בקשת המערערים לקבלת אורכה לביצוע צו הריסה.

1.ברקע הדברים מצויה בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 212(1) ו-(4) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, מיום 5.6.13, שניתן לגבי מבנה ברח' תחכמוני 13 בירושלים. על פי האמור בבקשה, נבנו על גג המבנה שתי קומות נוספות בשטח כולל של כ-360 מ"ר ללא היתר. על פי הנאמר בבקשה, במתן צו הריסה ללא הרשעה יש אינטרס ציבורי מובהק ומיוחד שכן מדובר בבניה ללא היתר בהיקף נרחב המהווה פגיעה חמורה בחזות העיר ובאינטרס הציבורי.

2.ביום 25.11.13, הגיעו הצדדים (המערערים שלפניי ומשיב נוסף בשם ישראל סלע) (להלן: "סלע") להסכמה לפיה תימחק התנגדותם לבקשה ויינתן צו הריסה לגבי חלק המבנה נשוא הבקשה השייך למערערים שבפניי ומועד ביצוע צו ההריסה יידחה לשנה. עקב ההסכמה, נדחתה ההתנגדות וניתן צו הריסה לגבי החלקים במבנה שבהם מחזיקים המערערים ומועד ביצוע הצו נדחה ליום 25.11.14.

3.ביום 24.3.15, הוגשה בקשה לדחיית מועד גזר הדין על ידי המערערים, זאת לאחר שבהחלטת בית המשפט מיום 6.2.15 הוארך הצו, בהעדר מסמכים תומכים, עד ליום 19.3.15. לטענת המערערים, הושגה התקדמות בהליכי הכשרת עבירות הבנייה וזאת בכך שהמערערים שכרו משרד אדריכלים שמתכוון להכשיר את העבירות בדרך של הגשת בקשה לפי חוק תמ"א 38, ויש מקום להארכת מועד ביצוע צו ההריסה. עוד צויין, כי אותו משרד פועל לשם מהות הבקשה לקבלת סקירה הנדסית לשם בדיקת חוזק הבטון, משום שמהות ההליך האמור הינה חיזוק הבניין מפני רעידות אדמה.

4.בתצהיר של מר יצחק רוטנברג, האדריכל המטפל ברישוי ובנייה, מיום 23.3.14, נטען כי כרגע פועל המשרד לקבלת אותה סקירה הנדסית וכי החברה העוסקת בכך אמורה לבצע את הסקירה מקרוב ולאחר מכן ניתן יהיה לפתוח בהליכי הרישוי.

5.המשיבה בתגובה מיום 20.4.15, ציינה, כי אין כל הליך תכנוני בנוגע לבנייה שבנדון, שכן לא נפתח תיק תב"ע בוועדה המקומית והמשמעות של הפעולות שביצעו המערערים, לרבות הכוונה להכשיר את העבירה בדרך של תמ"א 38, אינן מהוות התקדמות תכנונית ביחס להכשרת העבירה. עוד צוין, כי כבר בבקשות הקודמות הובהר שלא תינתן כל אורכה מבלי שתיעשה התקדמות משמעותית ומהבקשה עולה כי אין התקדמות כאמור.

6.בתגובה לתגובה טען ב"כ המערערים, כי הם גרים בדירות שהסטייה מההיתר בהן היא בהיקף של כ-100 מ"ר ולא 360 מ"ר והחריגה של 200 מ"ר המיוחסת להם אינה שלהם, אלא של דיירים אחרים בבניין. עוד נטען, כי המערערים לא בנו את הדירות אלא רכשו אותן במצבן הנוכחי, ושעוה"ד שייצגה אותם ברכישה בדקה ומצאה כי הנכס רשום בלשכת רישום המקרקעין, אף כי בדיעבד הובהר שמדובר בתרמית. עוד נטען, כי בבניין גם עבירות בניה שאינן שייכות למערערים ולמרות מאמציהם, טרם הספיקו להכשיר עבירות אלה. עוד נטען, כי המערערים הם אברכים בעלי משפחות גדולות וזה מקום מגוריהם היחיד.

7.המשיבה בתגובה לתגובה, חזרה וטענה כי מדובר בעבירות בנייה בהיקף כולל של 360 מ"ר, כאשר כל אחד מהמערערים אחראי על חלקו כמפורט בכתב האישום. עוד נטען, כי הן המערערים והן סלע, אינם מפרטים מתווה להכשרת העבירה וסומכים בקשתם על כוונה עתידית להכשיר את העבירה בדרך של הגשת בקשה לפי תמ"א 38, כאשר טרם נפתח הליך קונקרטי. זאת, בשים לב לכך שחלפו 5 שנים מאת ביצוע העבירה. עוד צוין, כי על אף שהמשיבה מצרה על נסיבותיהם האישיות של המערערים, אין בהם כדי להוות עילה למתן אורכה לביצוע הצו.