ע"ע 63864-06-16

היתה לנהל משא ומתן בנוגע לתנאי עזיבתו של המשיב. בשלב מסוים, נדרש המשיב לחזור לעבודה, אך המשיב עמד על פיטוריו תוך קיום החוזה עימו. ביום 9.11.10 שלח יצחק תורג'מן, יו"ר הדירקטוריון החדש, למשיב הודעת דוא"ל לפיה רואה בו כמי שבחר לסיים מיוזמתו את העסקתו בחברה ויערך לו גמר חשבון בהתאם להתפטרותו. יצוין, כי המשיב המשיך לקבל שכר עד לחודש דצמבר 2010, ובחודש ינואר 2011 החל לעבוד כמנכ"ל בריל, חברה שרכשה מהמבקשת את פעילות לי קופר.

בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת וכנגד המשיבים הפורמאליים באופן אישי, לחיובם יחד ולחוד בתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, דמי הסתגלות, עמלה בשיעור 5% בגין מכירת פעילותה של רשת בלו בירד, יתרת חופשה וזכויות סוציאליות נוספות.

המבקשת הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, על ידי המשיב, בין היתר בשל כך ששלח ידו אל קופת החברה שלא כדין וניצל את מעמדו לצורך נטילת כספים.

בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה תביעת המשיב בחלקה. התביעה האישית כנגד המשיבים הפורמאליים, כמו גם התביעה שכנגד שהגישה המבקשת, נדחו במלואן. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין האזורי הרלוונטיות לענייננו בכל הנוגע לתביעת המשיב:

א.זכאות לפיצויי פיטורים: בית הדין קבע, כי לא הוצג אקט חד משמעי של פיטורים או של התפטרות, ומדובר במקרה גבולי. בקשר לכך נקבע, בין היתר, כי האירוע מיום 22.7.10 והאירועים שלאחריו התרחשו על רקע מתיחות יחסים עכורים בין המשיב לבין אסיאג. הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון, משקפים קרע ואת רצונו הברור של אסיאג להביא לסיום העסקתו של המשיב, אשר לא נסתר בעדותו, הגם שהאירוע של סילוק המשיב מהמשרד ביום 22.7.10 סווג כפעולה בעידנא דריתחא של אסיאג. עם זאת, מכלול הנסיבות מוביל, לגישת בית הדין האזורי, , למסקנה כי המשיב פוטר מעבודתו ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 854,200 ₪ (54,000 ₪ X 15.8 שנות העסקה).

ב. זכאות לפדיון חופשה: נקבע, בהסתמך על תלוש השכר חודש 11/10, והודעת דוא"ל של סמנכ"ל הכספים, כי המשיב זכאי לפדיון 66 ימי חופשה, בסך של 118,800 ₪.

ג.זכאות לעמלה בגין מכירת פעילות בלו בירד: בית הדין קבע, כי החלטות הדירקטוריון, כפי שהתקבלו על ציר הזמן, מזכות את המשיב לעמלה בשיעור 5% בגין מכירת פעילות רשת בלו בירד, בסך של 600,000 ₪. בקשר לכך נקבע כי המבקשת לא הוכיחה שהמשיב לא עמד בתנאי החלטת הדירקטוריון מיום 5.9.10, לפיה היה עליו לעשות ככל שביכולתו בכדי להביא למכירת בלו בירד.

ד.לאור התוצאה, חייב בית הדין את המבקשת בהוצאות משפט, כאמור לעיל.

הבקשה וטענות הצדדים:

המבקשת הגישה ערעור לבית דין זה על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצועו. המבקשת טוענת כי טעה בית הדין בכך שלא התנה את ביצוע פסק הדין באישור הבנקים, בהתאם להסכם הבנקים, ותוך התעלמות מקביעותיו שמניות המבקשת משועבדות לבנקים. עוד נטען כי פסק הדין ניתן בהרכב שונה (עקב החלפת נציג המעסיקים), מן ההרכב ששמע את הראיות בתיק, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הכללים שנקבעו בעניין זה, אך משטענות המבקשת ביחס למותב נטענו בעלמא, לא ניתן להן משקל בהחלטתנו.

לעניין פיצויי פיטורים נטען כי בית הדין התעלם מכך שביום בו פוטר המשיב, כביכול, הוא הוציא הודעת דוא"ל, וכתב שאסיאג לא מוסמך "לעשות זאת", והוא החליט לעזוב את המשרד; טעה בית הדין בעת שקבע שבבחינת אקט הפיטורים יש לתת משקל לתפקידו או מעמדו של העובד המפוטר, תוך התעלמות מכך שבמהלך השנים המשיב היה בעל 100% מניות של המבקשת ושימש כחבר דירקטוריון, כאשר במועד כניסת המשקיעים המשיב ואחיו היו בעלי 50% מזכויות ההצבעה בדירקטוריון וההחלטות נתקבלו על דעתם; בית הדין התעלם מכך שלאחר 22.7.10 המשיב ישב בישיבות דירקטוריון, והשתתף בדיון על הפסקת העסקתו, ללא כל טענה שכבר פוטר; בית הדין התעלם מהחלטת הדירקטוריון מיום 8.8.10, ממנה עולה שהוחלט לדחות את הדיון בנושא העסקתו של המשיב בחברה בכפוף לתנאים מסוימים; טעה בית הדין עת קבע, בהתבסס על טענות שלא נטענו על ידי המשיב, כי באותה נקודת זמן (22.7.10) שני הצדדים לא סברו כי מדובר בפיטורים (אף לשיטתו של המשיב עצמו הוא פוטר ביום 22.7.10), אולם באותה נשימה קבע כי התנהלות הצדדים לאחר יום 22.7.10 מביא למסקנה כי מדובר בפיטורים שארעו ביום 22.7.10.

לעניין עמלת מכירת בלו בירד נטען כי המשיב לא הוכיח שנתקיים התנאי לזכאותו לעמלה.

לעניין פדיון חופשה נטען כי בית הדין התעלם מכך שבמסגרת מערכת ההסכמים שנחתמה עם כניסת המשקיעים לחברה, הוסכם כי המשיב יוותר על ימי החופשה הצבורים שהיו לו, מבלי שניהל רישום מדויק בעניין זה, מהתקופה שקדמה לכניסת המשקיעים, וזאת יש לזקוף לחובתו של המשיב שעה שהוא כיהן כמנכ"ל החברה והיה עליו לוודא את הרישום; בית הדין התעלם מן החופשות הרבות שלקח המשיב וכן מן העובדה כי במשך כל התקופה בה שהה בחופשה (חודשים יולי-אוקטובר) הוא קיבל את מלוא השכר מהמבקשת.

עוד נטען כי לא היה מקום לדחות את התביעה שכנגד, שכן הוכח שהמשיב, בהיותו מנכ"ל המבקשת, בחוסר סמכות ובניגוד להסכמים עליהם חתם ולנוהל עבודה לאחר כניסת המשקיעים, שלח ידו אל קופת המבקשת שלא כדין, תוך העדפת טובתו האישית על טובת החברה; הוכח שהתנהלותו של המשיב הוסבה למבקשת חסרון כיס בשיעור של כ- 3,282,004 ₪, לכל הפחות. כן נטען כי מאחר שרוב תביעותיו של הישבי נדחו, לא היה מקום לפסוק לטובתו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום גבוה.