ע"ע 5753-08-15 איטח ניסים נ' שיפראו אזנו

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 27.5.2015 (הסגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום; ס"ע 35748-10-11).

כללי

המשיבה הועסקה אצל המבקש בעבודות ניקיון החל מיום 1.10.2003. המשיבה ילדה ביום 22.3.2010 ובתום חופשת הלידה לא שבה לעבודה. ביום 15.6.2010 נמסר למשיבה מכתב מהמבקש באשר לסיום העסקתה החל מהתאריך הנקוב במכתב. המשיבה הגישה תביעה נגד המבקש, לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות עבור תקופת העבודה וסיומה.

בפסק דין מושא הבקשה שלפניי, קיבל בית הדין קמא את התביעה באופן חלקי בקבעו כי המשיבה ביקשה להתפטר מהעבודה לצורך טיפול בילדה. לנוכח האמור, נפסקו לטובת המשיבה, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, דמי חגים והוצאות שכ"ט עורך דין בסך הכולל של 49,679 ₪.

טענות הצדדים בבקשה להארכת מועד

בבקשה להארכת מועד שהוגשה על ידי המערער, נטען כי ביום 23.6.2015 הגיש לבית הדין האזורי בקשה לתיקון פסק הדין ורק ביום 12.7.2015 עת התייצב במזכירות בית הדין האזורי הוסבה תשומת לבו שלא ניתן לערער על פסק הדין באותה ערכאה. לטענת המבקש אם בית הדין קמא היה מסב את תשומת לבו לכך מוקדם יותר, היה מגיש את הערעור בזמן. עוד טען המבקש כי סיכויי הערעור טובים.

במסגרת הודעת הערעור שצירף המבקש לבקשתו, הוא מלין כנגד קביעת בית הדין בנוגע לתקופת העסקתה של המשיבה וכפועל יוצא על גובה הסכומים שנפסקו. כמו כן, בפי המבקש טענות כנגד החלת צו ההרחבה בענף הניקיון על יחסי העבודה בין הצדדים וכנגד גובה הסכום שנפסק בגין פדיון חופשה, חגים, פנסיה והבראה, הוצאות והפרשי הצמדה וריבית. לטענת המבקש, המשיבה עבדה עד ליום 2.2010 ולא עד 6.2010 כפי שנקבע. באשר לחופשה השנתית, טען כי הראיות שהוצגו על ידו מלמדים על זכאות פחותה מהסכומים שנפסקו. לעניין תחולת צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים, טען המבקש כי אינו מאוגד בחברה וכקבלן המספק שירות לבתים פרטיים בעל מחזור עסקי נמוך לא חלות עליו הוראות ההסכמים וצווי ההרחבה השונים. המבקש סבור כי לא היה מקום לחייבו בהפרשי ריבית והצמדה מאחר והיה נכון להסדיר את זכויותיה של המשיבה עם סיום העסקתה, אולם נתקל בסירוב. עוד טען, כי יש לבטל את התשלום בגין דמי החגים שהשיט עליו בית הדין קמא, בשל סגנון עבודתה והשכר השעתי הגבוה ששולם למשיבה. כמו כן, טען המבקש, כי אין לחייבו בהוצאות משפט ושכר טרחה, עקב התנהגות חסרת תום הלב של בא כוח המשיבה ובשל החלטת השופטת לקיים את הדיון בהעדר נציגי הציבור.