ע"ע 48529-12-13

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור מר רענן גילאון ומר שלמה פרלוב; תע"א 7526-09) אשר קיבל באופן חלקי את תביעתו של המערער לתשלום רכיב "תוספת הופעה למשפטנים" (להלן: התוספת) על בסיס שכר רחב כהגדרתו בפסק הדין מושא הערעור (להלן: הבסיס הרחב) כפי ששולם לטענתו בצה"ל וזאת לתקופה שבין 1.6.87 עד ליום 31.12.04. כאן המקום לציין כי החל 1.1.05 המערער מקבל את התוספת לפי הבסיס הרחב.

2.המחלוקת שהתעוררה בתביעתו של המערער בבית הדין האזורי היתה לגבי אופן יישום החלטת וועדת המעקב שהוקמה מכוח החלטת הממשלה המכונה "החלטה ש/33" (להלן: ש/33) בדבר השוואת שכר השוטרים לשכר משרתי הקבע בצה"ל.

3.בקצירת האומר נאמר כי הרקע לתשלום התוספת היה בהחלטת המשיבה לשלם את התוספת לכלל המשפטנים בשירות המדינה בצה"ל ובמשטרה בהתקיים תנאים מסויימים. אין חולק כי התוספת בשירות המדינה שולמה על בסיס השכר הצר, כהגדרתו בפסק הדין האזורי (להלן: הבסיס הצר) וכך גם שולמה התוספת למשפטנים במשטרה. בשנת 2002 התברר ביחידה לתכנון שכר במשטרה כי החל מיום 1.6.87 התוספת משולמת בצה"ל על הבסיס הרחב. לאחר שהסתבר קיומו של הפער החלו התכתבויות ודיונים בקשר לכך וזאת במהלך השנים 2002 עד 2005, בין משטרת ישראל לבין הממונה על השכר באוצר והרשויות בצה"ל. בסופו של דבר ביום 23.9.04 אישר הממונה על השכר כי התוספת תשולם במשטרה החל מיום 1.1.05 לפי הבסיס הרחב למשפטנים שהחלו עבודתם טרם אותו מועד.

ביום 2.1.05 הושג סיכום בין משרדי בין הממונה על השכר לבין צה"ל לפיו התוספת תשולם על הבסיס הרחב רק למי שהחל שירותו בצה"ל לפני 1.1.05 ואילו המשפטנים החדשים החל מאותו מועד יקבלו את התוספת לפי הבסיס הצר. במסגרת אותו סיכום לא נדרשה השבה של תשלום שבוצעו לתקופה שקדמה לתקופה מינואר 2005.

ביום 21.6.05 התקבלה החלטת וועדת המעקב בענין הרחבת הבסיס לתשלום התוספת למשפטנים במשטרה וזאת כאמור החל מיום 1.1.05 ואילו שוטרים וסוהרים חדשים שהתקבלו החל מ 1.1.05 התוספת תשולם לפי הבסיס הצר. בכך הושוותה התוספת למשפטנים במשטרה לתוספת למשפטנים בצה"ל.

לאור זאת, המערער החל לקבל מגמלת חודש יוני 2005 את התוספת על פי הבסיס הרחב רטרואקטיבית לגבי חודשים ינואר עד מאי 2005.

4.בשלב הזה התעוררה שאלת זכאותם של המשפטנים בשירות המשטרה לתשלום התוספת על הבסיס הרחב לגבי התקופה שלפני ינואר 2005.

בשאלה זו הוגשה בקשה ביום 1.4.07 לאישור תובענה ייצוגית בנוגע לתשלומה של התוספת רטרואקטיבית.

ביום 11.3.12 נחתם הסכם פשרה בתובענה הייצוגית אשר מאוחר יותר אושר על ידי בית הדין האזורי. המערער ביקש שלא להצטרף לקבוצה בתובענה הייצוגית ולהמשיך בניהול תביעתו האישית לגבי תשלום התוספת רטרואקטיבית משנת 1987 ובקשתו אושרה.

5.בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי יש לקבל את התביעה בחלקה באופן שהתוצאה היא שהמערער קיבל את הסכום אשר היה אמור לקבל בהתאם להסכם הפשרה בתביעה הייצוגית. על פסק דין זה הוגש הערערו שלפנינו. נציין כי המדינה לא הגישה ערעור על פסק הדין.

6.לאחר ששמענו ובחנו את טענות הצדדים בערעור, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות, ואלו טעמינו בתמצית: