ע"ע 48025-11-14,"ע 21593-10-14

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של חלק מפסק דינו של בית הדין האזורי (סע"ש 7796-06-12; השופטת שרה מאירי ונציגת ציבור גב' חנה גלאי).

   רקע:

2. בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המשיבה (להלן – העובדת) כנגד המערערת (להלן – החברה), וכן כנגד מר יואב כהנא, מנכ"ל החברה להלן – המנכ"ל), לתשלום סעדים שונים בקשר לסיום עבודתה.

3. העובדת עבדה בחברה בתפקיד של חשבת שכר יחידה וכן מנהלת חשבונות ראשית. העובדת עבדה בחברה החל מיום 1.4.2009. בחודש מאי 2011 הודיעה העובדת כי היא בהריון ומצפה ללידת תאומים; החל מחודש יוני 2011 הייתה בשמירת הריון.

4. עיקר טענות העובדת בכתב התביעה סבו על הפרת הוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1998:

   1. העובדת טענה כי החברה והמנכ"ל הפרו את הוראות חוק עבודת נשים בכך שהן בתקופה בה הייתה בשמירת הריון והן בתקופת חופשת הלידה, פנו אליה, וביקשו ממנה להגיע לעבודה לביצוע מטלות שונות, לרבות עריכת המשכורות מדי חודש. זאת, תוך הפעלת לחץ נפשי ופסיכולוגי על העובדת, ותוך ניצול פחדיה ורצונה בשמירה על מקום עבודתה.

   2. החברה והמנכ"ל הפרו את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בעניין זה טענה העובדת כי המנכ"ל הגיע לביתה בסמוך לתום חופשת הלידה והציע לה לעבוד אצל חבר שלו כמנהלת מכירות, וכי בכך יש משום הודעת פיטורים מהחברה ולכל הפחות הצהרה על כוונותיהם; משעמדה על כך שהיא מבקשת לחזור לעבודה בחברה, לתפקידה ולמקומה, השמיע המנכ"ל אמירות סטריאוטיפיות, בדבר הקושי להסתדר עם שלושה ילדים, ואף אמר "תחזרי ל- 60 הימים ואז נראה .. לא יודע איך תסתדרי עם הילדים .."; בהמשך, לאחר שהמנכ"ל נוכח כי העובדת עומדת על זכותה לחזור למקום עבודתה, החל לדרוש ממנה לחזור לעבודה כפקידת איתור לקוחות חייבים ולא כמנהלת חשבונות ראשית, התפקיד בו עבדה במקצועיות טרם יציאתה לחופשת לידה; עם שובה לעבודה, לאחר שהודיעה כי היא חוזרת ביום 1.4.2012 לתפקידה ולמקומה כמנהלת חשבונות, ולאחר שהתקשרה עם מטפלת לאותו מועד, התברר לה כי אין לה כלל מקום לשבת והיא הופנתה לשבת בעמדת הטלמרקטינג, וכי מחליפתה תאייש את תפקיד מנהלת החשבונות ותשב במקומה; כמו כן נאמר לה כי תפקידה החדש הוא מאתרת לקוחות חייבים (פקידת גבייה), כאשר מחליפתה תהיה הממונה עליה.

5. בנוסף, טענה העובדת כי התריעה לפני המנכ"ל ומנהלים נוספים כי לא תסכים להרעת תנאים, וכי נוכח התנהלות החברה ומנכ"ל החברה לא נותרה לה כל ברירה אלא לנטוש את מקום עבודתה, והיא זכאית לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963; נמנעה ממנה זכות השימוע והטיעון; המנכ"ל עוול כלפיה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.