ע"ע 3719-10-15

בשם המבקשת: עו"ד וחיד עותמאן

בשם המשיב: עו"ד אלכס זרנופולסקי

ה ח ל ט ה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דגית ויסמן; ס"ע 45249-05-12) מיום 20.8.15, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב גמול שעות נוספות בסך של 44,983 ₪, פדיון חופשה בסך של 178.5 ₪, דמי הבראה בסך של 1,825 ₪, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות בסך של 211 ₪, והוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪. כמו כן, התקבלה בחלקה תביעה שכנגד שהגישה המבקשת והמשיב חויב לשלם לה חלף הודעה מוקדמת בסך של 4,641 ₪.

הרקע לבקשה:

2.המשיב עבד אצל המבקשת כנהג, החל מיום 17.11.10 ועד יום 14.11.11. עבודתו באה לידי סיום בשל התפטרותו.

3.בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת לתשלום גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות. המבקשת הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, על ידי המשיב.

4.בפסק הדין מושא הבקשה, התביעה והתביעה שכנגד התקבלו באופן חלקי. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין האזורי הרלוונטיות לענייננו:

א.בית הדין קבע כי לא הוכחה גרסתו של המשיב בדבר מתכונת עבודה קבועה 12 שעות כל יום משך 7 ימים בשבוע, והדגיש כי גרסתו בקשר לכך נסתרה בחקירתו הנגדית.

ב. בית הדין קבע כי על המשיב חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951. לאור זאת; בהתאם לסעיפים 26א' ו-26ב' לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958; ומשהמבקשת לא הציגה תיעוד כלשהו של שעות עבודתו של המשיב והסתפקה בטענה כללית לפיה עבד במתכונת גמישה ובשכר גלובאלי - נפסק לזכות המשיב גמול שעות נוספות לפי החזקה שבחוק בגין 15 שעות לשבוע (10 שעות נוספות בשיעור 125% ועוד 5 שעות נוספות בשיעור 150%).

ג.בית הדין חייב את המבקשת בפדיון חופשה בגין חצי יום שלא הוכח כי נוצל, בסך של 178.5 ₪, וכן בדמי הבראה בסך של 1,825 ₪ - משעולה מתלושי השכר כי למשיב לא שולם כל סכום בגין רכיב זה.

הבקשה וטענות הצדדים:

5.המבקשת הגישה ערעור לבית דין זה על פסק הדין, בהתייחס לגמול השעות הנוספות, חופשה והבראה (אם כי הלכה למעשה טענותיה מתייחסות לגמול השעות הנוספות בלבד). במקביל להגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפני.

6.המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים, וזאת לאור העובדה שהמשיב לא הוכיח עבודה בשעות נוספות או במתכונת עבודה קבועה וגרסתו בעניין זה התגלתה כבלתי אמינה ונסתרה בחקירתו הנגדית. לגישתה, על אף תיקון 24 לחוק הגנת השכר והחזקה הקבועה בסעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר, "בפועל, בפרקטיקה, עדיין דורשים בתי הדין לעבודה ראשית ראיה לביצוע אותן שעות נוספות על ידי העובד" ואין לפרש את החוק באופן שיש לקבל כל תביעה לגמול שעות נוספות באופן אוטומטי.