ע"ע 26971-10-15

לפניי בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה בסך שלא יפחת מ- 30,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת בערעור שהוגש על-ידי המשיב כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כב' השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור הגב' שולמית שמש ומר פנחס הומינר; סע"ש 48617-12-12).

המבקשת עבדה אצל המשיב בסוכנות ביטוח מתאריך 1.11.09 ועד לתאריך 29.3.12 במשך כ-29 חודשים.

בבית הדין קמא התבררה תביעתה של המבקשת, במסגרתה היא עתרה לתשלום פיצויים לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין העדר שימוע, פיצויים בגין אי מתן הודעה לעובד ולזכיות סוציאליות נוספות הנובעות מתקופת העסקתה ומסיומם בסך 158,693 ₪ (קרן).

בית הדין קמא קיבל את התביעה ברובה ופסק למבקשת סך של 88,591 ₪ (קרן) בגין רכיבי התביעה, מתוכם 50,000 ₪ לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר. בנוסף לסכומים הנ"ל, נפסקו למבקשת שכר טרחת עו"ד בסך 9,000 ₪.

בהודעת הערעור הלין המשיב כנגד פסק הדין, וטען בעיקר כי בית הדין קמא התעלם מתשלומים רבים ששולמו למבקשת, מעבר לרישומים בתלושי המשכורת.

בתאריך 1.3.16 נערך דיון מקדמי בפני הח"מ, שלא הביא לסיום המחלוקת בין הצדדים ועל כן התיק נקבע לדיון בפני מותב.