ד.א. נ' קצין התגמולים

ערעור על החלטת המשיב אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי.

רקע

1.המערער, יליד 1979, עלה בגפו מאוקראינה לישראל בחודש פברואר 2000 והתגייס לצבא בחודש אפריל 2001 עם פרופיל רפואי 82 כ"חייל בודד". לאחר שעבר טירונות ושירת חודשים ספורים בבסיס תובלה, הוא הוצב בבסיס חיל האוויר ושירת כמש"ק כיבוי אש. ביום 20.11.2002 התפרץ המערער לשטח מסלולי הטיסה בבסיס, נתפס ונשלח להערכה פסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל (להלן: המרכז בטירת הכרמל). לאחר שאובחן שם חשד למצב פסיכוטי, הורד הפרופיל הרפואי של המערער ל-21, וביום 8.12.2002 הוא שוחרר מהשירות הצבאי. כעבור שנה הוא אובחן במרכז הירושלמי לבריאות הנפש כפר שאול (להלן: מרכז כפר שאול) כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית. אמו הגיעה לארץ ונטלה אותו עמה לאוקראינה בשנת 2004. שניהם שבו לישראל בשנת 2011. לאחר שבחודש יולי 2011 אושפז המערער במרכז לבריאות הנפש שער מנשה (להלן: המרכז בשער מנשה) ושוב אובחן כלוקה בסכיזופרניה, הוא הגיש למשיב ביום 23.11.2011 בקשה להכרת זכות (מחלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק). בבקשה, שנתמכה בתצהירו מיום 14.8.2011 (להלן: התצהיר הראשון), טען המערער כי נסיבות היותו "חייל בודד" ולחצים פיזיים ונפשיים בהם היה נתון במהלך שירותו הם שגרמו לנכותו הנפשית.

2.לאחר שהוגשה הבקשה, הפנה המשיב את המערער לפסיכיאטר ד"ר משה בירגר, אשר בחוות דעתו מחודש אוקטובר 2013 (להלן: חוות דעת בירגר 1) קבע שאין קשר בין מחלת הסכיזופרניה בה לקה המערער לבין תנאי שירותו הצבאי. על סמך חוות דעת זו דחה המשיב ביום 11.11.2013 את בקשת המערער להכרה בנכותו. על החלטה זו הוגש ביום 15.12.2013 הערעור שבפנינו.

כתבי הטענות

3.בכתב הערעור המתוקן נטען כי מדובר במקרה בו עולה חדש, אשר עלה ארצה בגיל צעיר כדי לבנות את חייו בישראל ונכנס לשורות הצבא כ"חייל בודד" אך כאדם בריא, יצא מהצבא כעבור כשנה וחצי בלבד עם פגימה נפשית. הודגש כי לאחר שחרורו נותר המערער ללא קורת גג, וללא כל סיוע מאת המערכת הצבאית, שלא טרחה לעדכן את משפחתו באוקראינה על מצבו. המערער כפר במסקנת המומחה מטעם המשיב, שהושתתה, לדעתו, על ממצאים עובדתיים שגויים, והבהיר כי לא השתמש בסמים באופן קבוע ולא הִרבָּה בשתיית אלכוהול. לכתב הערעור המתוקן צורפו תצהיר מיום 30.3.2014 המערער (להלן: התצהיר השני), תצהיר מיום 31.3.2014 של אימו וכן חוות דעת מיום 27.3.2014 של הפסיכיאטר ד"ר גיורא הידש (להלן: חוות דעת הידש), אשר בדק את המערער וקבע כי העלייה לארץ והגיוס לצבא היוו גורמי דחק (סטרס) אשר עלולים לגרום להתפרצות מחלת נפש, כי הסכיזופרניה הפראנואידית בה לוקה המערער פרצה במשך השירות הצבאי וכי "מתקבל על הדעת" שקיים קשר סיבתי של גרימה בין תנאי השירות והתפרצות מחלה זו.

4.המשיב הגיש כתב תשובה, בו טען כי המערער שוחרר מהשירות הצבאי עם אבחנה של הפרעת אישיות ושימוש בסמים ולא עם אבחנה של סכיזופרניה, וכי יש להעדיף את מסקנתו של ד"ר בירגר על פני זו של ד"ר הידש. לכתב התשובה צורפה חוות דעת משלימה של ד"ר בירגר (להלן: חוות דעת בירגר 2), בה התייחס לטיעוניו של ד"ר הידש, וחזר על מסקנתו בדבר היעדר קשר סיבתי בין הסכיזופרניה לבין השירות.

5.לאור טענת בא-כוח המערער בדבר אי-גילוי מלוא התיעוד הרלבנטי, התרנו בשעתו הגשת חוות דעת משלימה מטעם המערער, לאחר שיעמוד בפני בא-כוחו מלוא התיעוד. המערער הגיש חוות דעת מיום 13.2.2016 של הפסיכיאטר פרופ' אנטולי קריינין (להלן: חוות דעת קריינין), אשר בדק אותו וקבע ש"קו השבר" של הפיכתו מאדם בריא ושאפתן לאדם שכמעט ואינו מתפקד ואשר סובל מסכיזופרניה מצוי בתקופת השירות הצבאי וכי קיים קשר של גרימה בין ההפרעה הנפשית לבין השירות.

 דרך הילוכנו