ע' נ' מדינת ישראל

השופט ארז פורת:

1.בפנינו ערעור על פסק דינה של הערכאה קמא (כב' השופט הבכיר יעקב בכר, בימ"ש השלום לתעבורה, עכו) בתיק גמ"ר 9389-05-13, בו הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו שעניינה גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין.

2.על פי הנטען בכתב האישום, ביום 1/10/10, סמוך לשעה 10:40, נהג המערער ברכב סקודה שהיה משולט כמונית, בכביש 89, בנתיב הימני שהיה נתיב פנייה לימין – כניסה לכיוון מרכז מסחרי. למערער היה שדה ראייה פתוח לפנים למרחק של 150 מ' לפחות.

מר ע.נ. ז"ל (להלן: המנוח) עמד בנתיב נסיעת המערער, כשהוא מחזיק בידו מקל ומסמן לרכבים לעצור.

על פי הנטען, המערער לא הבחין במנוח מבעוד מועד, המשיך בנסיעתו ורק בהגיעו סמוך אל המנוח הבחין בו, החל לבלום אך פגע במנוח עם חזית קדמית ימנית של הרכב. כתוצאה מכך, הועף המנוח לשמשה הקדמית של הרכב, ניפץ אותה ואז הוטח לכביש. בשל פציעתו זו, ביום 24.11.10 נפטר המנוח בבית החולים.

3.בפני הערכאה קמא העידו לעניין אופן התרחשות התאונה, שני עדי ראיה: זיד חמדאן וסלמאן עאמר, וכן העיד הבוחן המשטרתי מר מאיר קריחלי. בפרשת ההגנה העיד המערער וכן נשמע מומחה מטעמו- מר הרי מוזס.

בימ"ש קמא ציין כי המחלוקת העיקרית הטעונה הכרעה היא האם בזמן האירוע עמד המנוח במסלול הימני בתחום הנתיב שבו נהג המערער, על פי גרסת עדי הראייה, או שהמנוח עמד על המדרכה ו"קפץ" אל עבר רכבו של המערער, כגרסת המערער, שאז היתה זו תאונה בלתי נמנעת.

4.ביהמ"ש קמא ראה לדחות את גרסתו של העד זיד, וקבע לגביו כי "לא הספיק הוא בשעת האירוע לקלוט בחושיו את המאורע הפתאומי על כל פרטיו... ולכן לא ניתן לקבל את גרסתו לתאונה".

בהתייחס לעד סלמאן, קבע ביהמ"ש כי מדובר בעד "אובייקטיבי ביחס לתוצאות הדיון", וביהמ"ש קבע כי "יש לראות בעדותו של סלמאן אשר לא הצליחה להסתר ע"י הסנגור, כגרסה מהימנה ותואמת את ממצאי התאונה".