ע"א 29277-03-14 קאלוש נ' רינאוי ואח'

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופטת נבילה דלה מוסא) בת"א 5569/06 מיום 24.1.14 במסגרתו חויב המערער לשלם למשיבים סך של 255,929 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש מיום 10/12 ועד ליום התשלום המלא בפועל, בגין עלות הקמת מקטעים 3, 4 מקיר התמך שבנה המערער, וכן חויב בתשלום הוצאות משפט (אגרה ושכ"ט מומחים) ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪.

רקע עובדתי והליכים קודמים:

1. המשיבים הינם הבעלים הרשום של מגרשים מס' 101/2 ו-101/6 בחלקות הידועות כחלקה 1 גוש 16531 וחלקה 5 גוש 16533 בריינה (להלן: "חלקת המשיבים"). המערער הינו הבעלים של החלקה הידועה כמגרש 101/5, הגובלת בחלקת המשיבים מצידה המזרחי (להלן: "חלקת המערער"). חלקת המערער נמוכה, מבחינה טופוגראפית, מחלקת המשיבים.

    

2. בשנת 2001 ביצע המערער פעולות חפירה בחלקתו לרבות בניית קיר תומך. המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט קמא, בה נטען כי פעולות החפירה שביצע המערער בחלקתו, נעשו ללא היתר בניה או בסטייה מתנאי ההיתר, ללא התייעצות עם מהנדס ביסוס קרקע, וללא נקיטת אמצעי זהירות נאותים, שיש בהם כדי למנוע פגיעה או נזק לחלקת המשיבים. המשיבים טענו עוד, כי כתוצאה מפעולות החפירה שביצע המערער, הופיעו סדקים, גלישות, גושי עפר וסלעים בחלקתם. זאת, בנוסף לפגיעה חמורה בקונסטרוקציה ובחוזק המקרקעין. המשיבים נאלצו לבנות המשך לקיר התומך שבנה המערער, על מנת להשיב את התמיכה למגרש.

    

3. נוכח האמור, עתרו המשיבים לפיצוי כספי בגין תיקון הנזק ו/או החזרת המצב לקדמותו, וזאת מכוח עוולות הרשלנות, מניעת תמיכה, הפרת חובה חקוקה ומטרד ליחיד.

    

4. ביום 13.05.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא (להלן : "פסק הדין הראשון"), אשר דחה את התביעה, וקבע כי לא התקיימו יסודות עוולת מניעת תמיכה במקרקעין כאמור בסעיף 48 א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). כן נקבע כי עבודות החפירה לא גרמו לשלילת התמיכה במקרקעי המשיבים. בית המשפט קמא אימץ את חוות דעתו של המהנדס ד"ר חזן בעניין זה, לפיה על מנת שהמשיבים יוכלו לבנות בחלקה שלהם, הם היו חייבים לבנות קיר תומך בגובה של 7 – 6.5 מטר. שכן לא ניתן לבנות באזור מדרוני מבלי לעשות תמיכה למבנה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי גישה זו של ד"ר חזן מתיישבת עם יתר הראיות שהוצגו בפניו. עוד קבע בית המשפט קמא כי המשיבים ידעו והסכימו לבניית קיר התמך בגבול שבין המגרשים.

    

5. המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין הראשון, אשר נדון בפני הרכב כב' השופטים ה' חטיב, ז' הווארי וב' ארבל (ע"א 47499-08-10). הערעור נתקבל באופן חלקי. במסגרת פסק הדין בערעור נקבע כי אין לקיים דיון מחדש בפני ערכאת הערעור בכל הטענות אשר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט קמא. יחד עם זאת, נקבע כי קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה על מנת שהמשיבים יוכלו לבנות בחלקה שלהם, הם היו חייבים לבנות קיר תומך בגובה של 6.5- 7 מטר, אינה יכולה לעמוד.

   על - פי ממצאי בית המשפט קמא, המערער הוא שביצע את עבודות החפירה וגרם להפרשי הגובה שהביאו לצורך בבניית הקיר התומך. בנסיבות אלה, עליו מוטלת האחריות לבניית הקיר התומך ובגובה הנדרש.

   לאור האמור, קבע בית המשפט שלערעור כי יש לחייב את המערער בתשלום עלות בניית קיר התמך (עד לגובה מקרקעי המשיבים). לפיכך, התיק הוחזר לבית המשפט קמא על מנת שזה יקבע את עלות הקמת מקטעי קיר התמך.