ע"א
בית המשפט העליון
|
1645-15
21/06/2015
|
בפני הרשמת:
ליאת בנמלך
|
| - נגד - |
המערערים:
1. אמיר אדלר
2. אילן פדלון
3. אמיר אדלר בע"מ
4. אילן פדלון בע"מ
|
המשיבים:
1. שי לבנת
2. שי לבנת אחזקות בע"מ
3. זואי החזקות בע"מ
4. סייפרטק בע"מ
5. ימקום הולדינגס בי.וי
6. קמה תקשורת (1996) בע"מ
|
| החלטה |
- המשיבים עותרים להוצאת מוצג מתיק מוצגי המערערים (מוצג 15 (להלן: המוצג)) ולמחיקת פסקאות בסיכומיהם המפנות אליו.
הצדדים אינם חלוקים בעיקרם של דברים לגבי העובדות הרלבנטיות - המוצג המדובר הוא פירוט חיובי שכר הטרחה של המשיבות 3-6 לעורכי דינן, משרד עורכי הדין ארדינסט, בן נתן ושות' בגין שירותים משפטיים שהעניקו. במסגרת ההליך שהתנהל בערכאה קמא צורף חלק מן המוצג (חלק מן העמודים, וחלק מן העמודים שצורפו הושחרו) לתצהיר מטעם המשיבים. לגבי החלק שלא צורף או הושחר חלקו הצדדים האם יש לגלותו, ולבסוף ולאחר בקשות שהוגשו בעניין לבית המשפט המחוזי (אשר במסגרת הדיון בהן הועבר לעיון בית המשפט עותק מלא של המסמך) וכן הליכים ערעוריים שהתנהלו בעניין בבית משפט זה (רע"א 2829/14 ורע"א 4464/14), העבירו המשיבות 3-6 למערערים, ביום 1.7.2014, עותק של חיובי שכר הטרחה האמורים בהתאם ובכפוף להחלטות שניתנו.
ואולם סמוך לאחר מכן הודיעו המשיבים כי הם מבקשים לסיים את ההליך, באופן שבו המשיב 1 ייטול על עצמו את ההוצאות שהוציאו המשיבות 3-6 בדרך של רשימתן בחשבון החובה-וזכות שלו. נוכח הודעה זו בא ההליך אל סיומו בפסק דין מיום 27.8.2014. הערעור נסב על פסק דין זה, ובגדרו משיגים המערערים על כך שבית המשפט קמא לא הורה למשיב 1 להשיב למשיבות 3-6 כספים בפועל.
לתיק המוצגים צירפו המערערים כאמור את המוצג. לטענת המשיבים כיוון שהמוצג לא הוגש בפועל בערכאה קמא כראיה לא היו הם רשאים לעשות כן, ומכאן בקשתם להוצאתו של המוצג מתיק המוצגים.
- לאחר ששקלתי בדבר החלטתי לדחות את הבקשה.
תחילה אציין כי אין בידי לקבל את טענת המשיבים לפיה לא היה עליהם לפרט את התשתית העובדתית העומדת ברקע הבקשה, בשל כך שהמבחן החל לעניין צירוף מסמכים לתיק המוצגים הוא כהגדרתם "מבחן טכני", שהרי לא ניתן לבחון את הבקשה במנותק מן ההקשר הכללי ומן האירועים וההחלטות שקדמו לה, כאילו מדובר במוצג אשר מונח זה עתה לראשונה בפני בית המשפט ולא בא זכרו בערכאה קמא.
כמו כן, איני סבורה כי המבחן החל בענייננו הוא "טכני". נכון הוא כי המבחן המוחל לעניין צירוף מוצגים בערכאת הערעור הוא מבחן קשיח באופן יחסי, נוכח התכלית העומדת ביסוד הכלל לפיו אין לצרף כמוצגים מסמכים שלא הוצגו בפני הערכאה הדיונית ועל מנת שלא להרחיב את היריעה מבלי שניתנה רשות לעשות כן. יחד עם זאת, כבכל נושא הבא אל פתחו של בית המשפט יש לשקול את העניין לגופו בשים לב לתכלית העומדת ביסוד הכלל ולאחר הפעלת שיקול דעת ושכל ישר.
כך למשל, הגם שבקשות ביניים וכתבי טענות אשר הוגשו בערכאה הדיונית אינם מהווים חלק מחומר הראיות במובנו הצר, הכירה הפסיקה בנסיבות המתאימות באפשרות לצרפם (על נספחיהם) לתיק המוצגים (כולל צירופה של בקשה לצירוף ראיות אשר נדחתה, ראו ע"א 170/11 ויינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע''מ, פסקה 3 (23.4.2012) (להלן: עניין ויינשטיין). כן ראו: ע"א 7094/09 ברזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ (15.11.2010); ע"א 3954/09 שווקים חדשים הוצאה לאור בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פסקה 4 (22.11.2010); ע"א 9569/04 עבידאת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה-ירושלים (1.6.2005); ע"א 5804/14 תשובה נ' אופקים סוכנות לביטוח בע"מ, פסקה (ג) (26.6.2015), לגישה פרשנית דומה ראו והשוו גם: ע"א 7505/00 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' סואעד, פסקה ג' (26.11.2001); ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ, פסקה 7 (24.5.2007); ע"א 9315/11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ'אוזבל, פסקה 4 (6.3.2013)).
- בענייננו מושכות נסיבות המקרה דנן, אשר אינן שגרתיות, לכיוונים מנוגדים.
