עת"מ 8099-12-16 אזיר שאהין ואח' נ' ד"ר אמיר שנון -מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים

עתירה לביטול הודעת משרד הבריאות מיום 27.10.16 שלא להכיר בלימודי הרפואה באוניברסיטת New Vision University בגיאורגיה (להלן: "האוניברסיטה").

הרקע לעתירה

1.העתירה הוגשה על ידי שני העותרים בשמם ובשם 104 סטודנטים ישראליים אשר החלו ללמוד בפקולטה לרפואה באוניברסיטה משנת הלימודים שהחלה בשנת 2016 במסלול שש שנתי. על פי הנטען בעתירה, ד"ר מועד נידאל פנה ביום 8.9.15 למשיב 1 (להלן: "המשיב"), מנהל אגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות, וביקש לדעת אם האוניברסיטה תוכר על ידי המשרד. אל פנייתו צירף ד"ר נידאל את מכתבו של נשיא האוניברסיטה שביקש מהמשיב להכיר בה ובתעודות ההסמכה לרפואה שהיא מעניקה, כאשר למכתב זה צורף אישור מטעם ארגון אונסקו (International Association of Universities/UNESCO) מיום 21.8.15 שהאוניברסיטה כלולה ברשימת המוסדות המוכרים על ידו. בתשובה לפנייה זו, השיב המשיב ביום 18.10.15 כי לימודי הרפואה באוניברסיטה "מוכרים על ידי משרד הבריאות" וכי "ככל שהדבר נוגע להשכלה, מי שלמד בתכנית זו לימודי רפואה מלאים, במשך 6 שנים, מתחילה ועד תום, זכאי לגשת לבחינה הממשלתית לקראת סטאז' ברפואה". בהמשך לכך, המשיב אף נתן תשובה זהה ביום 17.8.16 לפנייתו של מר סעיד אחמד והוסיף בשולי המכתב כי "בכל מקרה, המנהל רשאי לבדוק הלימודים והזכאות לדיפלומה ולבקש מידע נוסף בכל מקרה בו הוגשה בקשה לרישיון".

2.על סמך תשובותיו של המשיב, העותרים ו-104 חבריהם נרשמו ללימודי רפואה באוניברסיטה, רובם לשנת הלימודים הראשונה ומקצתם עברו מאוניברסיטאות אחרות, והחלו ללמוד בה. ברם, נוכח פנייתו של אדם אחר שהתעניין ללמוד רפואה באוניברסיטה, השיב המשיב ביום 27.10.16, כי לימודי הרפואה המתקיימים באוניברסיטה "אינם מוכרים על ידי משרד הבריאות. בהתאם, בוגרי הפקולטה במוסד הנ"ל, אינם זכאים לגשת לבחינות הממשלתיות ברפואה". לכשנודע דבר שינוי עמדתו של המשיב, ד"ר מועד נידאל פנה ביום 30.10.16 וביקש לדעת פשר הסתירה בין תשובתו מיום 18.10.15 בה אישר כאמור שהלימודים באוניברסיטה מוכרים, לבין תשובתו מיום 27.10.16 לפיה האוניברסיטה אינה מוכרת. תשובת המשיב לא איחרה לבוא וביום 3.11.16 השיב לד"ר נידאל כך:

"ככל הידוע לנו, לימודי הרפואה המתקיימים ב: New Vision University in Georgia אינם נמשכים 6 שנים כנדרש ולכן אינם מוכרים ע"י משרד הבריאות. בהתבסס על כך ועל מידע נוסף שהגיע למשרדנו בנוגע למוסד זה, משרד הבריאות אינו מכיר בלימודי הרפואה המתקיימים בו. בוגרי הפקולטה במוסד הנ"ל, אינם זכאים לגשת לבחינות הממשלתיות ברפואה. אבקשך לא לפנות אלינו בפעם נוספת בהקשר למוסד זה".

תשובה זו, היא אשר הולידה את העתירה שלפניי.

תמצית טענות הצדדים

3.לטענת העותרים, סעיף 4 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: "הפקודה") נותן למנהל, ובמקרה זה למשיב הפועל בשמו, את הסמכות להכיר באוניברסיטה או בבית ספר לרפואה מחוץ לישראל לצורך קבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל, אך הפקודה אינה מפרטת את השיקולים שרשאי המנהל לשקול כאשר הוא מחליט אם להכיר במוסד זה או אחר, אם לאו. עם זאת, השיקול העיקרי נוגע לשאלה האם הלימודים באותו מוסד מקנים השכלה רפואית נאותה למבקש ההכרה, כאשר במסגרת זאת על המשיב לשקול את כלל השיקולים המקצועיים הרלוונטיים לעניין. אלא שבמקרה זה המשיב קיבל את החלטתו באופן לא מקצועי, בלתי סביר ובלתי מידתי, דבר הבא לידי ביטוי במתן שתי החלטות סותרות, וזאת מבלי לתת לעותרים הזדמנות להשמיע את טענותיהם כנגד ביטול ההחלטה הראשונה.

4.לטענת העותרים האוניברסיטה מוכרת בעולם על ידי ארגון אונסקו, הגוף הבין-לאומי המוסמך לעניין הכרה במוסדות להשכלה גבוהה בעולם כולו ובכללם האוניברסיטאות בישראל. היא גם מוכרת על ידי ארגון הבריאות העולמי שאישר זה מכבר כי תכנית הלימודים ברפואה המתקיימת בה נמשכת שש שנים, כמו האוניברסיטאות בישראל. לכן, שעה שהמשיב לא טען כי האוניברסיטה אינה עומדת ברמת לימודים נאותה, אלא הסתייגותו התמקדה רק במשך הלימודים, נתון שהוא גם שגוי, החלטתו לבטל את ההכרה באוניברסיטה הייתה פסולה. לחילופין נטען כי החלטת המשיב לבטל את ההכרה באוניברסיטה פגעה באינטרס ההסתמכות של העותרים ביחס להחלטה הראשונה. אכן, משרד הבריאות כמו כל רשות מנהלית יכולה לשנות את מדיניותה, אך היא אינה יכולה לעשות כן למפרע באופן הפוגע בצורה כה קשה בעותרים, בחוסר הגינות ובחוסר סבירות.

5.מנגד טענו המשיבים כי מכתבי המשיב נעדרים מעמד של "החלטת רשות". מכתבים אלו הם רק בגדר "סיוע" אותו מעניק משרד הבריאות לפונים אליו ולכן דין העתירה להידחות על הסף. אך גם אם מדובר בהחלטה מנהלית אשר ניתן להשיג עליה לפני בית משפט זה, הרי שאין המדובר בהחלטה מנהלית סופית הואיל וההחלטה אותה ניתן לתקוף, היא ההחלטה שתינתן לגבי זכאות או אי זכאות העותרים לגשת לבחינות לקראת סטאז' בתום לימודי הרפואה באוניברסיטה. מדובר אפוא בטענות שהן בבחינת "ביצה שלא נולדה". גם לא הוכח קשר בין מכתבו הראשון של המשיב לבין תחילת לימודיהם של העותרים וחבריהם באוניברסיטה. לגופו של עניין, הצטברו אצל המשיבים אינדיקציות רבות המלמדות כי לעת הזאת לא ברור כלל אם ניתן יהיה להכיר בעתיד בלימודי הרפואה של סטודנטים ישראלים באוניברסיטה לצורך הרישום לבחינות לקראת סטאז'. האוניברסיטה נפתחה בחודש ספטמבר 2013 ומחזור הסטודנטים הראשון טרם סיים את חוק לימודיו ולכן קיים קושי לתת התחייבות שהמוסד יוכר בסופו של יום על ידי המשיבים. התעוררו גם סימני שאלה נוספים. לפי הפרסומים באינטרנט, המוסד יכול לקלוט 200 סטודנטים בלבד כאשר רק בעתירה זו מדובר ביותר מ-100 סטודנטים ישראלים, נתון תמוה בנסיבות העניין. הגיעו גם תלונות, אשר טרם נבחנו, באשר למתכונת הלימודים ונשלחו מכתבים המתארים שחיתות באוניברסיטה, כמו גם מכתב תלונה מעמותת רופאי השיניים הערביים בישראל.