פלונית נ׳ משרד הבינוי והשיכון

הרקע לעתירה

בשלהי שנת 2020 החלו בני משפחת xxx ז"ל (להלן: "המנוח") בהליכים לרכוש את הדירה בדיור הציבורי, ברחוב xxx, באר שבע (להלן: "הדירה") בה התגורר המנוח במשך כ- 30 שנה, זאת באמצעות יפוי כוח נוטריוני מיום 8.5.2017 שהיה בידיהם (נספח ו' לעתירה) ואשר נחתם בהיות המנוח בן 97 (להלן: "יפוי הכוח"). בתו של המנוח, הגב' xxx היתה מיופת הכוח על פי יפוי הכוח אשר איפשר לה, בין היתר, לעשות כל עסקה בקשר לכל נכס במקרקעין. כפי שיפורט להלן, בני המשפחה המציאו את כל הנדרש לרכישת הדירה עוד בתחילת שנת 2021, אך לא נפתחה בקשה בעמידר לרכישת הדירה בשל דרישת עמידר, כי בני המשפחה ימציאו צו מינוי אפוטרופוס. בני המשפחה החלו בהליכים להוצאת צו מינוי אפוטרופוס, אך המנוח נפטר ביום 19.11.22 והרכישה לא יצאה לפועל.

העותרת טוענת כי היה על המשיב לקבל את ייפוי הכוח הנוטריוני כפי שקיבלו בעת שסיפק למנוח תעודת זכאות וחידושה ולא היה בסיס מוצדק להתעקש על הוצאת צו מינוי אפוטרופוס.

תמצית טענות העותרת:

1. העותרת הינה נכדתו של המנוח, הדייר החוזי על פי חוזה שכירות שנחתם עם המנוח ואשתו לבין חברת "עמידר" ביום 17.11.92 ביחס לדירה.

   המנוח התגורר עם אשתו בדירה עד מותה, ולאחר מותה התגורר בדירה ברציפות במשך 30 שנה עד מותו ביום 19.11.22.

   על פי הנטען בעתירה יורשיו של המנוח על פי חוק הירושה הם ילדיו וכולם חתמו על תצהיר בדבר הסתלקות כל יורש מכל זכות של המנוח בדירה לטובת העותרת.

    

2. בעתירה מבוקש לבטל את החלטת המשיב מיום 02.02.23, לפיה משפחת המנוח מחזיקה בדירה שלא כדין. לטענת העותרת ההחלטה ניתנה בחוסר תום לב ובחוסר סבירות. העותרת מבקשת לאפשר לה להמשיך את הליך רכישת הדירה בה החל המנוח על שמה. לטענתה, המנוח הגיש בקשה לרכישת הדירה בחודש דצמבר 2020 וביום 25.02.21 סופקה לו תעודת זכאות שהייתה בתוקף עד 22.02.22. תעודה זו הוארכה על ידי המשיב עד ליום 23.02.23.

    

   העותרת טענה כי בכל שלבי הוצאת תעודת הזכאות לצורכי רכישת הדירה, המשיב היה מוכן לקבל ייפוי כוח נוטריוני עליו חתם המנוח ביום 08.05.2017, ולפיו המנוח ייפה את כוחה של בתו xxx לעשות כל פעולה בכל מוסד ממשלתי ביחס לכל ענייניו הרכושים לרבות נכסי דלא ניידי.

    

   עוד נטען כי המנוח שילם את התשלום שנדרש ממנו בגין חוקר שאמור היה להגיע אך במקומו הגיע נציג חברת "עמידר" מר יגאל עמר.

    

   לאחר ביקורו של מר עמר בדירה, מר עמר הודיע לבני משפחת המנוח כי יש צורך במינוי אפוטרופוס למנוח. העותרת טוענת כי דרישה זו נעשתה בחוסר תום לב ובחוסר סבירות ובניגוד לייפוי הכוח הנוטריוני של המנוח שהיה בידיעת מר עמר.