עת"מ 45064-05-14 צוקר ואח' נ' המשרד להגנת הסביבה

הרקע לעתירה

1.לפי טענת העותרים, הם פועלים במסגרת עבודתם המשפטית יחד עם גורמים שונים למען הגנת הסביבה בישראל ובפרט למען הניזוקים ממפגעים סביבתיים. בתחילה, העותרים בקשו בעתירתם לחייב את המשיב להשיב לבקשתם ולמסור להם מידע בחמישה נושאים שונים: א) אודות זיהום האוויר במחוז גוש דן שאירע ביום 3.5.12; ב) אודות פינוי בוצה מזוהמת מחצרי בז"ן (בתי זיקוק לנפט בע"מ); ג) אודות זיהום האוויר במפרץ חיפה במשך שבע שנים שקדמו להגשת הבקשה; ד) אודות זיהום קרקע ומים כתוצאה מדליפות מתחנות התדלוק בכל המדינה ככלל ובמחוז תל-אביב בפרט; ה) אודות זיהום מי ים כתוצאה מדליפות ביוב בחיפה בשנים 2009-2013.

2.הצדדים הגיעו לכלל הסכמות באשר לשני הנושאים האחרונים והמחלוקות נותרו אודות זיהום האוויר במפרץ חיפה, פינוי הבוצה מחצרי בז"ן במפרץ, ואודות זיהום האוויר במחוז גוש דן. כמו כן, בקשת העותרים היום הינה ממוקדת והיא אך ורק לקבלת כל חומר החקירה שהצטבר אצל המשיב אודות חקירתם הפלילית של הגורמים המעורבים במפגעים הסביבתיים בשלושת הנושאים, כאמור. בעניין זה יש לציין כי בכל הנוגע לאזור מפרץ חיפה, ביום 9.7.15 הוגש כתב אישום כנגד המעורבים בזיהום האוויר ואילו תיק החקירה כנגד החשודים בזיהום בגוש דן נסגר ולא הוגש כנגד איש כתב אישום. עוד יצוין כי המשיב נעתר לחלק מבקשת העותרים והמציא חלקים נכבדים של חומרי החקירה הפלילית בכל האירועים, אך סירב להמציא חומר אחר בטענה שאין הוא מחויב לעשות כן על פי הוראות הדין.

3.לשלמות התמונה יצוין כי עתירה זו הינה עתירה שנייה במספר שהגישו העותרים באותו עניין, לאחר שעתירה קודמת שהגישו (עת"מ 22769-05-13) הסתיימה במחיקתה בהסכמה מאחר והמשיב הסכים לשקול את בקשות העותרים ולהשיב עליהן תוך זמן קצוב. הואיל והעותרים לא באו על סיפוקם, הוגשה העתירה הנוכחית.

טענות הצדדים

4.בקליפת האגוז, סירוב המשיב למסור לעותרים את מבוקשם נעוץ בסעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע, תשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק") לפיו הוראות החוק אינן חלות על מידע שנוצר, שנחשף או שמוחזק בידי המשיב כבמקרה זה, בו הוא השתמש בסמכויות החקירה שניתנו לו על פי הדין אודות המידע שהגיע אליו במסגרת חקירה פלילית.

5.מנגד, העותרים שהיו ערים לחריג הקיים בסעיף 14(א)(8) לחוק, תלו את יהבם בהנחיות פרקליט המדינה (הנחיה מספר 14.8 מיום 2.1.94; עדכון אחרון מיום 30.3.14 – להלן: "הנחיות פרקליט המדינה") אשר סייגו את החריג האמור וקבעו כי למרות שהחוק אינו חל על מידע המצוי בתיק חקירה פלילית, עמדת המדינה היא, כי עיון במידע יתאפשר במקרים המתאימים, על פי שיקול הדעת של הגוף המחזיק בו. לדעת העותרים הם נכנסים לגדרם של אותם מקרים. מדובר בחומר שקיים אינטרס ציבורי מובהק בחשיפתו והעותרים מהווים מצד אחד "גוף ציבורי" בהיותם מייצגים תובעים ייצוגיים בתובענות שנושאן הגנת הסביבה, שכללי הגילוי לפי הנחיות פרקליט המדינה לגוף מעין זה גמישים יותר. כאשר מצד שני, המשיב מהווה גוף בעל מספר כובעים, כאשר רק אחד מתפקידיו הוא לנהל חקירות פליליות. לכן אין לאפשר לו להתכסות רק באצטלא של רשות חוקרת כדי להימלט מחובת מסירת מידע לעותרים אודות ממצאיו בעניין מפגעים שאירעו לאיכות הסביבה.

6.עוד לטענת העותרים הואיל ומדובר במידע על איכות הסביבה שיש בידי המשיב, סעיף 6א לחוק העוסק בגילוי מידע על איכות הסביבה שיש בידי הרשות, הינו בבחינת הוראה מיוחדת המחייבת את המשיב להעמיד לעיון הציבור את המידע האמור. הוראה זו בצירוף תקנה 1(2) ותקנה 2 לתקנות חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לעיון הציבור), תשס"ט – 2009 (להלן: "התקנות"), הקובעות כי על המשיב להעמיד לעיון הציבור מידע שמקורו באיסוף מידע אודות חומר העלול לגרום למפגע סביבתי (שמשמעותו זיהום אוויר כמשמעותו בחוק למניעת מפגעים, התשכ"א – 1961), מחייבות את המשיב למסור את המידע לידי העותרים והמשיב אינו יכול להיתלות בחריג הקיים בסעיף 14(א)(8) לחוק. אך גם אם אין חובה למסור את המידע לפי הוראות החוק והתקנות, ישנם מקורות חיצוניים לחוק בפסיקת בתי המשפט, באמצעותם יש להורות על המסירה.

7.על אלו הוסיפו העותרים כי אי מתן המידע יפגע באמון הציבור ולכן לפי הנחיות פרקליט המדינה הוא ראוי למסירה. מה גם, המבחן במסירת חומר החקירה הוא, האם גילוי המידע עלול לסכל חקירה פלילית אחרת, שלא כמו מקרה זה. לטענתם, ניתן היה לאפשר להם לעיין בחומר תוך התניית תנאים מגבילים, כגון עיון בחומר ללא העתקתו או מסירת פרפראזות (סיכומים) של חומר החקירה הרלוונטי ללא חשיפת מלוא חומר החקירה.

8.לבסוף יצוין כי בדיון שהתקיים בבית המשפט, הציגה ב"כ המשיב את כל חומר החקירה אשר הומצא לעותרים כמו גם חומר חקירה אשר המשיב מסרב למוסרו לעותרים. לטענת ב"כ המשיב, ההבחנה הקיימת בין שני סוגי החומר נעוצה בכך שהחומר שהומצא לעותרים הוא מידע קונקרטי מדעי של הדגימות שנלקחו מן האתרים השונים והוא בבחינת מה שהיא הגדירה "מידע קשיח". מה שלא נמסר לעותרים, הוא חומר החקירה על הפעילות החקירתית הקונקרטית והספציפית שבוצעה המוחרג במסגרת סעיף 14(א)(8) לחוק, שהתקנות אינן חלות עליו, כמו גם הנחיות פרקליט המדינה.