אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> איגור נ' הממונה על חופש המידע-משרד המשפטים

איגור נ' הממונה על חופש המידע-משרד המשפטים

תאריך פרסום : 24/06/2018 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לעניינים מנהליים
38870-10-16
11/06/2018
בפני השופט:
עודד שחם

- נגד -
עותרים:
עו"ד גלידר איגור
משיבים:
הממונה על חופש המידע- משרד המשפטים מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד א' ברמן מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
פסק דין

 

בפניי עתירה מנהלית לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998 (להלן – חוק חופש המידע או החוק).

1. לפי הנטען בעתירה, העותר הוא עורך דין הפועל בזירה הציבורית ומנהל מאבק כנגד תופעת האלימות המשטרתית. לשם כך ביקש העותר לקבל מהמשיבה, הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים, מידע הקשור להליכים שמנהלת המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה (להלן – מח"ש). בין היתר עתר לקבלת העתקים של כל כתבי האישום שהוגשו על ידי מח"ש בשנים 2015-2013.

2. לאחר גלגולים שונים שעברה העתירה, ושאין צורך לפרטם, הועבר לעותר חלק מהמידע שביקש, ובאשר לחלקים אחרים חזר בו מעתירתו (דיון והחלטה מיום 31.10.17). יריעת המחלוקת צומצמה עתה לסוגיה אחת, והיא השחרת פרטי ההליך בחלק מכתבי האישום אשר הועברו לעותר.

3. המשיבה העבירה לעותר את כלל כתבי האישום בהליכים שיזמה מח"ש בשנים האמורות (וכן בשנת 2016), אולם בהליכים התלויים ועומדים הושחרו מספרי ההליכים ופרטיהם המזהים של הנאשמים. העותר ביקש לקבל את מספרי ההליכים ושמות הנאשמים אשר נמחקו מהעתקי כתבי האישום שנמסרו לו. ביום 29.1.18 ניתנה בעניין זה החלטה עדכנית מטעם המשיבה (להלן – ההחלטה). בהחלטה נדחתה הבקשה, על יסוד סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, בנימוק שמסירת פרטים מזהים אודות הנאשמים בכתבי האישום התלויים ועומדים שנמסרו לידי העותר מהווה פגיעה שאינה מידתית בפרטיותם של הנאשמים. העותר חולק על ההחלטה, בעוד המשיבה עומדת על האמור בה.

4. על דעת הצדדים, ניתן פסק הדין על פי החומר שבתיק. בהקשר זה המשיבה הסכימה כי יראו אותה כמי שהגישה כתב תשובה. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, על רקע החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה בעיקרה. אבאר עתה את שיקוליי.

5. נקודת המוצא הנורמטיבית לדיון מצויה בחוק חופש המידע. החוק מעגן את זכותם של אזרחי המדינה ותושביה לקבל מידע מרשויות הציבור. סעיף 1 לחוק קובע כי "לכל אזרח או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית...", וזאת מבלי שהוא נדרש לציין את הטעם שבבסיס בקשתו (סעיף 7(א) לחוק). בבסיסה של הזכות לקבלת מידע מספר טעמים. ראשית, הזכות למידע נתפסת כחיונית לצורך מימוש הזכות החוקתית לחופש ביטוי והבעת דעה. שנית, היא מהווה תנאי להגשמתה של זכות הציבור לדעת. שלישית, היא משקפת תפיסה לפיה מידע המוחזק בידי רשויות הציבור שייך לציבור, כאשר הרשות מחזיקה בו כנאמן עבור הציבור (עע"מ 7024/03 עו"ד גבע נ' גרמן (6.9.2006), בפסקה 12 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל).

6. ככל עיקרון משפטי, גם עיקרון חופש המידע אינו חסר גבולות. יש לו סייגים הקבועים בדין (ראו עע"מ 1825/02 מדינת ישראל נ' איגוד בתי אבות - א.ב.א., פ"ד נט(3) 726 (2005)). סעיפים 8 ו- 9 לחוק מונים שורה של סייגים המצרים את גבולותיה של הזכות לקבל מידע. בענייננו, כאמור, מסתמכת המשיבה על הסייג הכלול בסעיף 9(א)(3) לחוק, האוסר על הרשות למסור "מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין".

7. לטענת המשיבה, בכתבי האישום הנדונים נכללים פרטים רגישים רבים, כגון מידע הנוגע למצבו הבריאותי של הנאשם, אישיותו, יחסיו עם הממונים עליו או עם חבריו וכיוצא באלו. מסירת פרטים מזהים אודות הנאשמים בכתבי האישום, אשר כאמור כבר נמסרו לעותר, תביא לפגיעה בפרטיותם.

8. בעיקרו של דבר, אין בידי לקבל עמדה זו. טענת המשיבה הועלתה באופן כוללני. היא אינה מבוססת על תשתית קונקרטית ומפורטת. היא כורכת יחד סוגים שונים של פרטי מידע, מבלי להבחין ביניהם. בתוך כך, לא נמתחה הבחנה בין כתבי אישום בהם נכללו פרטי מידע רגישים, לבין כתבי אישום שאינם כוללים אותם. מכל מקום, הטענה האמורה עשויה הייתה להצדיק, לאחר איזון פרטני, את השמטתם של פרטים כאלה או אחרים, אשר מסירתם מהווה פגיעה בפרטיות, מתוך כתבי אישום שנמסרו. היא אינה יכולה להצדיק הימנעות גורפת ממסירתם של פרטים מזהים ביחס לכלל כתבי האישום התלויים ועומדים.

9. כאן המקום להוסיף, כי בהמשך להחלטתי (9.5.18), הועברו לעיוני כתבי האישום שבמחלוקת. עיון בכתבי האישום מלמד כי רבים מהם אינם כוללים מידע רגיש אשר מסירתו עלולה להוות, ולו לכאורה, פגיעה בפרטיות הנאשמים. בחלק מן המקרים, תוכנם של כתבי האישום אף מופיע במאגרים המשפטיים השונים (לעתים כחלק מהחלטות שיפוטיות שפורסמו ולעתים כפרסום של כתב האישום עצמו), וככזה הוא פתוח לעיון הציבור. פרסומם של פרטים שכבר מפורסמים ועומדים, אף אם מדובר בפרטים שניתן להגדירם כרגישים, אינו מהווה פגיעה בפרטיות. זאת לנוכח הכלל לפיו "הזכות לפרטיות אינה נפרשת על מידע שכבר היה מצוי בחזקתו של הציבור" (ע"א 1697/11 א. גוטסמן אדריכלות בע"מ נ' ורדי (23.1.2013), פסקה 16 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן).

10. בנוסף לטענה כי כתבי האישום כוללים "פרטים רגישים", עולה מטיעוני המשיבה העמדה, כי בעצם פרסומו של כתב אישום נגד אדם גלומה פגיעה בזכות לפרטיות. אף עמדה זו מעוררת קושי. ענייננו במידע שהוא חלק מהליך משפטי. הכלל הוא, כי בכפוף לחריגים שנקבעו בחוק, הליכים משפטיים הם פומביים. לכלל זה עיגון חוקתי (ראו סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה). כפועל יוצא מכך, כל המעוניין רשאי להיות נוכח בדיונים. בתוך כך, ההחלטות ופסקי הדין מתפרסמים כדבר שבשגרה במאגרים פומביים.

11. עיקרון פומביות הדיון הוחל גם על כתבי בית דין שבתיקי בית המשפט. בעניין אבי יצחק (רע"א 3614/97‏ אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ''ד נג(1) 26 (1998), פסקאות 65-58 לפסק דינו של כב' השופט ת' אור) פסק בית המשפט העליון כי יש לראות את כתבי בי-הדין שבתיק בית המשפט כדברים שפורסמו בישיבה פומבית, לעניין הוראת סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (הקובעת כי לא ישמש עילה למשפט "דין וחשבון נכון והוגן" על מה שנאמר או אירע "בישיבה פומבית" של בית משפט או של ועדת חקירה). זאת בהסתמך, בין היתר, על ההיתר הכללי שניתן על ידי מנהל בתי המשפט לעיתונאים עוד בשנת 1959 (על יסוד תקנה 3א לתקנות הארכיון 1935) לעיין בארכיון בית המשפט משהחל הליך בישיבה פומבית של בית המשפט, ועל הבהרת נשיא בית המשפט העליון (כב' הנשיא מ' שמגר) משנת 1990 לפיה "משהוגש כתב תביעה, כתב הגנה או כתב בי-דין כיוצא באלה, רואים את פעולת ההגשה כאילו נעשתה בישיבה פומבית. אולם, כתב בי-דין (אזרחי) או כתב אישום (פלילי) לא יועבר לעיון בטרם נמסר לבעל הדין אשר הוא מופנה אליו והוא אם נשיא בית-המשפט או שופט שקבע לכך לא החליט אחרת". בפסק הדין בעניין אבי יצחק צוין כי בהיתר האמור ובדברי ההבהרה לו יש "כדי לקדם, במידה רבה, את הנגישות של כלי התקשורת – וממילא, של הציבור כולו – לחומר בתיקי בית-המשפט, ולהפכם לדבר המצוי ברשות הרבים. יש בהם כדי לקרב את כתבי בי-הדין, במידה רבה, לדיונים באולם בית-המשפט, מבחינת פומביותם האפקטיבית".

12. בסעיף 1(א)(1) לאמות מידה למתן היתר עיון כללי שפרסם מנהל בתי המשפט בשנת 2003 (אמות מידה למתן היתר עיון כללי, י"פ התשס"ד 5259, בעמוד 1436) נקבע שהיתר עיון כללי יינתן לאדם שהוא "עיתונאי המסקר, דרך קבע, את עבודת בתי המשפט". בעצם הנגישות האמורה של אמצעי התקשורת למסמכי בית המשפט, ובכלל זה לכתבי האישום, יש כדי להפוך את כתבי האישום המתנהלים בהליך פומבי ל"דבר המצוי ברשות הרבים", כאמור בעניין אבי יצחק הנ"ל.

13. ברוח דומה, פסק בית המשפט העליון כי הזכות לעיון בתיקי בתי המשפט נובעת מעיקרון פומביות הדיון (ראו ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433(2001); ראו גם בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.2009), בפסקה 21 לפסק דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש).

14. המשיבה מפנה להנחיית פרקליט המדינה 3.8, העוסקת בהעברת כתבי אישום לעיון עיתונאים או לעיון הציבור. גם בלא להידרש לשאלת מעמדה הנורמטיבי של ההנחיה בגדרי ההליך שבפניי, אין בה כדי להשליך באופן ממשי על העניין שבפניי. ההנחיה האמורה מורה לפרקליטות להימנע מהעברת כתבי אישום לידי התקשורת או הציבור. ההנמקה לכך היא השאיפה למנוע את העברת תוכן כתב האישום לציבור לפני שזה הגיע לידי הנאשם, ובכלל זה סיכול יכולתו לבקש מבית המשפט איסור פרסום של ההליך שנפתח בעניינו. בהנחיה אף צוין כי המענה לצורך בהעמדת כתבי האישום לעיון העיתונאים והציבור הינו מזכירות בית המשפט, אשר בסייגים מסוימים החומר המצוי בה פתוח לעיון הציבור. מההנחיה האמורה לא עולה, אפוא, הנחה גורפת, כי בהעברת תוכנו של כתב אישום לידי הציבור, כאשר מדובר בהליך אשר נפתח זה מכבר ואשר לא ניתנו לגביו הוראות איסור פרסום או סגירת דלתיים, יש משום פגיעה בפרטיותו של הנאשם.

15. לכל האמור יש להוסיף כי המשיבה לא הניחה בסיס לקביעה כי כתב אישום מעצם מהותו מכיל מידע שפרסומו פוגע בפרטיות. המשיבה לא הצביעה על חלופה מסוימת מחלופות סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, אשר לשיטתה מסירת כתבי האישום מהווה פגיעה בפרטיות על פיה. ככלל, לא ניתן לומר כי ייחוס אשמה בפלילים לאדם הוא, מעצם ברייתו, מידע הנוגע לענייניו הפרטיים של אדם.

16. כאן המקום להוסיף, כי גם אם פרסומו של הליך משפטי המתנהל נגד אדם עלול לפגוע בשמו הטוב, הרי שבפסיקת בית המשפט העליון כבר הובהר כי ההגנה על השם הטוב אינה נמנית על תכליותיו של חוק הגנת הפרטיות, ובוודאי שאין היא מתכליותיו העיקריות. לפיכך נקבע כי לא כל פגיעה בזכות לשם טוב מביאה בהכרח גם לפגיעה בזכות לפרטיות, החוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות (רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט(6) 554, 584 (2005); עע"ם 398/07 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות המיסים‏, פ''ד סג(1) 284 (2008)). כפועל יוצא של האמור, נדחתה בעניין רשות המיסים הנ"ל הטענה כי בעצם פרסום זהותם של נישומים שנערכו עמם הסדרי כופר גלומה פגיעה בפרטיות (בניגוד לפגיעה בפרטיות שנקבע כי אכן נגרמת, כתוצאה מפרסום מידע המתייחס להכנסותיהם של נישומים אלה).

17. אכן, בעניין האגודה לזכויות האזרח הנ"ל, עמד בית המשפט העליון על כך, שאין בהכרח חפיפה מלאה בין היקפה של הזכות לעיון ובין היקפו של עיקרון פומביות הדיון. בתוך כך נקבע, כי עשויים להיות שיקולים, ובהם הזכות לפרטיות, אותם יש לאזן, בכל מקרה ומקרה, מול הזכות לעיון (ראו פסקאות 21 – 22 לפסק הדין). ברם, קיים פער ממשי בין קביעות אלה, ובין עמדת המשיבה לפיה עצם מסירתו של כתב אישום שהוגש נגד פלוני, פוגעת מניה וביה בזכותו לפרטיות. אף קיים פער ממשי בין הקביעות האמורות, ובין גישתה הגורפת של המשיבה, לפיה בכלל התיקים התלויים והעומדים, מושא בקשתו של העותר לעיון, אין למסור את מספר ההליך ואת שמו של הנאשם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ