עת"מ 37473-01-15 מוראד מוראד נ' הכנסת ואח'

בפניי עתירה נגד סירובם של המשיבים להאריך את שירותו של העותר במשמר הכנסת (להלן גם – המשמר), וכן נגד החלטתם בדבר סיום העסקתו במשמר. במסגרת העתירה מתבקש בית המשפט לבטל החלטה זו, ולהורות למשיבים להחזיר את העותר לעבודתו במשמר הכנסת. כן מתבקש בית המשפט לקבוע כי הנוהל המגביל את שירותם של אנשי המשמר הוא פסול. עוד מתבקש בית המשפט לקבוע כי המשיבים מחויבים ליישם את עקרון ההעדפה המתקנת והייצוג ההולם בעת שנשקלת הארכת השירות של איש משמר המשתייך למגזר הערבי. כן מבוקש לחייב את המשיבים לגבש נוהל אשר יביא לידי ביטוי את עקרון ההעדפה המתקנת ויבטיח ייצוג הולם לבני האוכלוסייה הערבית.

רקע

1. העותר, בן למשפחה בדואית, התגייס למשמר הכנסת ביום 7.5.07. הוא שירת במשמר במשך שבע וחצי שנים, חמש מתוכן בתפקידי אבטחה, ושנתיים וחצי במרכז דיווח מבצעי, הקרוי מרד"ם. עם תחילת שירותו חתם העותר על "הצהרת מתגייס", בה הצהיר כי ידוע לו שתקופת שירותו במשמר הכנסת לא תעלה על חמש שנים, וכי בתום תקופה זו יסיים את שירותו במשמר. זאת בהתאם ל"נוהל" משנת 2000, במסגרתו נקבע כי אנשי משמר הכנסת מגויסים לתקופה של 5 שנים, כאשר לאחר מכן מופסקת העסקתם. עם זאת, ניתן להאריך את תקופת העסקתו של איש משמר בשנתיים נוספות, ואף מעבר לכך, אם איש המשמר מועסק ב"תפקיד מזכה" (להלן – הנוהל). מאחר שהעותר לא הועסק בתפקיד מזכה, נקבע מועד סיום העסקתו ליום 8.11.14.

2. משמר הכנסת כולל תפקידים שונים, ובכללם תפקידי פיקוד ותפקידי מאבטחים במערך חוץ. אנשי המשמר מתמנים לתפקידים השונים על פי החלטת קצין הכנסת (המשיב 2) ומטה משמר הכנסת (הכולל קצינים נוספים). תפקיד מזכה, תפקיד אשר מקנה לאיש המשמר את היכולת להמשיך ולהיות מועסק לאחר חמש שנים, הנו תפקיד בכח עוז (אבטחת ח"כים), תפקיד בכח התערבות או תפקיד פיקודי. כמו כן, על פי העותר, מאחר שרק גברים שובצו בכח עוז ובכח התערבות, הוחלט כי תפקיד המסופנית (מנפיקת אישורי כניסה למשכן הכנסת ובודקת), יהווה תפקיד מזכה עבור נשים. כיום תפקיד המסופן פתוח לשני המינים.

3. בראיון שנערך לעותר ביום 7.12.11 הודיע לו מפקד משמר הכנסת, נצ"מ דני ביטון, כי הוחלט שלא להאריך את שירותו מעבר לחמש שנים. עם זאת, נאמר לעותר, כי ביכולתו לבקש הארכת שירות למשך שנה אחת, ושירותו הוארך בהתאם. ביום 7.8.12 הודע לעותר כי הוחלט להציבו במרד"ם. ביום 10.4.13 המליץ מפקדו של העותר, שאול קידר, להאריך את שירותו של העותר בשנה נוספת. לקראת מועד סיום עבודתו במשמר, בחנו מפקדיו של העותר את האפשרות להאריך את שירותו עקב היותו בן למשפחה שכולה (שאז יכול היה להמשיך את עבודתו על אף שלא הועסק בתפקיד מזכה). לטענת העותר, הוא זומן לראיון בעניין אצל סגן מפקד משמר הכנסת, ובאותו ראיון אמר לסגן המפקד כי הוא היה מעוניין להישאר במשמר בזכות תפקודו ומשום שהוא הבדואי היחיד במשמר, בהוסיפו, כי אינו מעוניין לעשות שימוש בשכול של משפחתו לצורך המשך העסקתו. בראיון אצל סגן מפקד המשמר, מר דניאל ביטון, שנערך לעותר ביום 25.3.14 נאמר לו כי הוא יסיים את שירותו במשמר ביום 7.5.14, כעבור שבע שנים מתחילת שירותו. העותר ביקש כי שירותו יוארך בחצי שנה לצורך "התארגנות", ובקשתו אושרה ביום 8.5.14.

4. ביום 26.10.14 זומן העותר לראיון סיום שירות. העותר פנה אל יו"ר הכנסת באמצעות חברי כנסת בניסיון להאריך את שירותו שוב, וחבר הכנסת צרצור אף פנה בשמו ליועץ המשפטי לכנסת, על מנת שיבחן את טענות העותר. היועץ המשפטי השיב לחבר הכנסת כי לא ניתן להאריך את משך העסקת העותר, משום שאינו משרת בתפקיד מזכה, וכי על העותר לפנות לקצין הכנסת בעניין זה. ביום 8.11.14 סיים העותר את שירותו במשמר הכנסת. ביום 16.11.14 פנה העותר לקצין הכנסת בבקשה להארכת שירותו, אך נענה כי למשיבים לא נתון שיקול דעת להחליט האם להשאירו בשירות, נוכח הוראות ה"נוהל". בנקודת זמן זו החלה חליפת מכתבים בין באות כח העותר לבין המשיבים באשר להמשך שירותו של העותר במשמר. ביניהם נמצא מענה (מיום 2.12.14) מאת עו"ד קארין ליבר-לוין, עוזרת ליועץ המשפטי למינהל הכנסת, לדרישת ב"כ העותר לקבל את הנוהל מכוחו הסתיים שירות העותר. במענה זה כתבה: "ההחלטות בדבר המשך שירותו של איש משמר בתפקיד לא מזכה אינן נסמכות על נהלים כתובים אלא על נוהג לפיו מתנהל משמר הכנסת מזה שנים, ובמסגרתו – מוחלת ככלל המסגרת המקצועית של נוהלי המשטרה על משמר הכנסת" (ההדגשה במקור – ד' ח'). כמו כן ביום 29.12.14 השיבה עו"ד קארין ליבר-לוין לב"כ העותר, באומרה כי קצין הכנסת החליט "...לאחר שבחן את בקשת מרשכן באופן מעמיק ולאחר שקיים דיונים בנושא זה, שלא להיענות לבקשתכן להחזיר את מרשכן למשמר. היענות לבקשתכן תוך חריגה מהנהלים הקיימים תערער את כל מבנה ההעסקה המקובל במשמר, היא אינה סבירה, אינה ישימה, ואף אינה מתחייבת מעקרון השוויון או מהזכות לייצוג הולם" (שם, פסקה 8).

5. בעקבות חליפת דברים אלו הגיש העותר את העתירה דנן. לאחר שהגישו המשיבים את תגובתם המקדמית לעתירה, ביקש העותר לצרף 4 מסמכים נוספים לצורך הפרכת טיעוני המשיבים. בתגובתם לבקשה השאירו המשיבים את העניין לשיקול דעת בית המשפט, על אף שטענו כי מסמכים אלו אינם רלוונטיים לעתירה. במהלך הדיון, ומשניתנה לכך הסכמת ב"כ המשיבים, קבעתי כי הדיון יתנהל כאילו הוגש כתב תשובה. כן הוריתי כי יש לקבל את המסמכים הנוספים כבקשת העותר, נוכח אי התנגדות המשיבים, ותוך התחשבות בטיעוני הצדדים ביחס לרלוונטיות המסמכים לעניין.

    

   טענות העותר

6. לטענת העותר, ההחלטה על אי הארכת שירותו קטעה את עבודתו ללא כל הצדקה עניינית ובאופן שרירותי. זאת על אף שזכה להערכה חיובית בכל שנות שירותו. העותר הודה, כי היו חיכוכים בינו לבין עורך קורס הכשרת מאבטחים במשמר הכנסת, ובינו לבין אנשי משמר אחרים. אלא שלטענתו החיכוך עם הראשון נבע מהיכרות מוקדמת, ומקור החיכוך עם אנשי המשמר נבע מהפרש הגילאים בינו לבינם, כמו גם בשל היותו בעל משפחה הגרה במרחק רב מהכנסת (בטבעון), דבר שהביא לכך שלא התערה חברתית בין חבריו לעבודה. עוד טען העותר, כי על סמך תפקודו הטוב המליץ עליו מפקדו (קמ"ר בן נעים) כמועמד לכח התערבות, אלא שהמלצה זו נמשכה (ובעקבות זאת מועמדותו הוסרה) עקב טענה לפגיעה באמון מפקד זה, מבלי שהדבר הוסבר לעותר, מבלי שניתנה לו זכות טיעון ומבלי שנערך לו שימוע. העותר טען כי הסרת מועמדותו היא החלטה בלתי סבירה ומנוגדת לדיני העבודה ולכללי המשפט המינהלי. לטענת העותר, מפקדו משך את המלצתו, מאחר שבמענה לשאלות מפקד ההדרכה של המשמר, אישר העותר כי מפקדו העביר שני אנשי משמר בבוחן בר-אור, על אף שלא השתתפו בו. אליבא דעותר, כתוצאה מהאמור מידת התאמתו לשרת בתפקיד מזכה מעולם לא נבחנה, ולא נבחנו שיקולי שוויון והעדפה מתקנת ביחס למינויו לתפקידים מזכים. בכך, טען, פגעו המשיבים בזכותו לקידום. בנוסף לאמור, טען העותר, כי התנהלות זו מנוגדת לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997.

7. עוד נטען, כי לאנשי המשמר המגויסים נאמר בעל פה בתחילת שירותם כי מי שיימצא מתאים לתפקיד מזכה יוכל להמשיך ולהיות מועסק במשמר מעל לחמש שנים. כן נטען, כי נעשה מצג לפיו קורסים לתפקידים מזכים נפתחים בתדירות גבוהה. בפועל, כך העותר, מאז שנת 2010 לא נפתח קורס לתפקיד מזכה. עוד טען העותר, כי על קיומו של מכרז המסופניות (המהווה תפקיד מזכה), אשר המשיבים טענו כי נפתח לאחרונה, הם הודיעו באמצעות הודעת ווטסאפ, מבלי שפרסמו את הקריטריונים של המכרז או את דרישות התפקיד, כאשר למעשה היה מדובר בהליך מלאכותי שנועד להכשיר את הארכת שירותו של איש משמר מסוים (מר משה הללי). ככלל, טען העותר, כי ככל שתפקיד ה"מסופנית" נפתח גם לגברים, הרי שמדובר בנוהל חדש, וכי עד שלא נדרשו המשיבים בעניינו קודם להעלאתו טענות בדבר שחרורו מהמשמר, לא נאמר לו כי תפקידי מזכירות יכולים לשמש כתפקידים מזכים.