עת"מ 37256-11-15 מ.מ.ן יד דויד בע"מ נ' עיריית נתניה ואח'

לפני בקשה למתן צו ביניים למניעת דיספוזיציות בנכס הידוע כמגרש 2001 בתוכנית נת/18/760 חלק מחלקה 8 בגוש 8239 הנמצא באזור תעשיה קרית אליעזר בנתניה (להלן: "המקרקעין") וכן, צו לגילוי מסמכים בגין מכרז שפרסמה המשיבה 1 (להלן: "העירייה") לקבל הצעת סכום כספי בתמורה לרכישת זכויות העירייה במקרקעין.

סופו של יום בוטל המכרז הואיל וההצעות שהוצעו היו נמוכות במידה ניכרת מאומדן שערכה העירייה טרם פרסום המכרז, באמצעות שמאית נעמי קפלנר מיום 17.5.15 (להלן: "האומדן"), ואשר דבר קיומו לא הובא לידיעת המציעים אלא במסגרת ההודעה בדבר ביטול המכרז והחלטת העירייה להתקשרות ללא מכרז ובאמצעות מו"מ.

ביסוד הבקשה מונחת הטענה כי שומה היה על העירייה לפרסם מבעוד מועד דבר קיומו של האומדן, כמו גם הטענה כי האומדן בלתי סביר ולראיה, הצעות המציעים סמוכות אחת לשנייה ונמוכות, כאמור בכ – 28% מהאומדן. בנסיבות אלו, טוענת המבקשת כי קיים חשש שמא העירייה מעדיפה לנהל מו"מ עם מציעים על פי בחירתה תחת קיום הליך מכרזי המחייב אותה למכור את המקרקעין לכל המרבה במחיר. המבקשת מוסיפה, כי גם אם רצתה העירייה להסתמך על האומדן, היה עליה להודיע על כך במסמכי המכרז ולקבוע מראש את שיעור הסטייה הימנו שיחייב את פסילת ההצעות. משלא עשתה כן, יצרה העירייה "מדרון חלקלק" לניתוב המכרז לידי בעלי עניין.

בקצירת האומר יצויין כי האומדן עמד על סכום של 9,200,000 ₪ בעוד שהצעת המבקשת עמדה על 6,599,000 ₪ והצעות המשיבות 2 ו-3 עמדו על סכומים קרובים לזה.

העירייה טוענת כי המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה בהינתן מועד ההודעה שהומצאה לה כי לא זכתה במכרז – 4.8.15. הבקשה הוגשה ביום 17.11.15 הגם שהאומדן הועבר לידיה כבר ביום 16.9.15. אין בפי המבקשת הסבר מניח את הדעת לפרק הזמן שחלף, של למעלה מחודשיים. העירייה מוסיפה כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות מהנימוקים הבאים:

• עפ"י תקנה 11 לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח – 1987 (להלן: "התקנות"), חלה חובה על יו"ר וועדת המכרזים לערוך אומדן או שומת מקרקעין ולהפקידם בתיבת המכרזים לפני תום המועד להגשת מסמכי המכרז. משכך, נהגה העירייה בהתאם לחובתה עפ"י הדין.

• לפי תקנה 22(ב) לתקנות על וועדת המכרזים להמליץ על ההצעה הזולה ביותר "ובלבד שהמחירים המוצעים הם הוגנים וסבירים בהתחשב עם האומדן", ללמדך כי לא חלה חובה על וועדת המכרזים לקבוע שיעור סטייה מהאומדן אלא די בבחינת סבירות ההצעות ביחס אליו.

• נקבע בהלכה הפסוקה כי האומדן מהווה קנה מידה לבחינת סבירות ההצעות וההשוואה אליו היא כלי בידי וועדת המכרזים להגיע לבחירה של ההצעה הטובה ביותר.

  מבלי להכנס בשלב זה לשאלת סבירות האומדן אל מול סבירות ההצעות ומבלי לקבוע מסמרות בדבר חובת העירייה לפרסם את עצם קיומו, נחה דעתי כי מאזן הנוחות נוטה לזכות המבקשת, קרי כי לא ייגרם נזק לעירייה באם יושהה הליך מכירת המקרקעין עד לבירור טיעוני המבקשת, אשר על פניהם ראויים לבירור מעמיק יותר. מאידך, אם לא יינתן הצו, עלול להיווצר נזק בלתי הפיך למבקשת, ככל שהמקרקעין יימכרו לצד ג' בטרם תוכרע העתירה.