פתח דבר
1.לפניי חמש עתירות מינהליות, שבגדרן מבקשים עשרות רבות של מתמחים אשר נבחנו בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי-הדין במועד חודש מאי 2016, כי בית-המשפט יורה למשיבות, לשכת עורכי הדין והוועדה הבוחנת של הלשכה, לפסול כרבע משאלות מבחן ההסמכה בכתב של לשכת עורכי הדין – בסך הכל 23 שאלות מתוך 100 בשאלון "רב ברירה", או לחלופין להוסיף חלופות נוספות כתשובות נכונות. בעתירותיהם טוענים העותרים, כי השאלות או חלק מהן אמורות להיפסל – בין-השאר – הן מחמת חוסר סמכות בהצגת השאלות, הואיל ואלו לא נכללות בחומר שעליו נועדו על-פי הדין להיבחן; והן בשל חוסר סבירות קיצוני בניסוח השאלות ובבחירת התשובה הנכונה. כן מלינים העותרים על התנהלות הוועדה, ובעיקר על היעדר הנמקה בהחלטתה לדחות את ההשגות שהגישו. 2.מדובר בחמש עתירות, שכל אחת נדונה בנפרד, אך בנוכחות באי-כוחם של כל העותרים ביתר העתירות; זאת על-פי הסכמת הצדדים, כדי לאפשר לכל העשרות הרבות של העותרים שהתייצבו לדיון להיות נוכחים באולם המשפטים בעת הדיון בעתירתם הקונקרטית. ההכרעה בכל העתירות, ניתנת במאוחד. בעת"מ 3394-06-16 עותרים 24 עותרים, המיוצגים ע"י עו"ד שי דקס, בעניינן של שאלות 4, 5, 14, 28, 33, 47, 55, 61, 70, 72 94 ו-98 (כל השאלות לעיל ולהלן יהיו בהתאם למספרן בגִרסה 1 לשאלון). בעת"מ 15952-06-16 משיגים שבעה עותרים, באמצעות עו"ד יניב לנקרי, לגבי שאלות 4, 5, 17, 20, 28, 29, 33, 48, 51, 55, 67, 70 ו-98. בעת"מ 16427-06-16 מבקשים 38 עותרים, על-ידי עו"ד אורן טסלר ועו"ד רינת אראל גילעד, לפסול או לקבל חלופות נוספות כנכונות, ביחס לשאלות: 5, 28, 29, 33, 43, 48, 55 ו-70. בעת"מ 26386-06-16 הלין העותר בעתירה שהוגשה על-ידו ללא ייצוג משפטי, על שלוש שאלות – 29, 43 ו-61; אך בדיון, שבו יוצג על-ידי עו"ד רוני קרדונר, העמיד את עתירתו על שאלה אחת בלבד – שאלה 61. העתירה בעת"מ 38999-06-16 הוגשה על-ידי 13 עותרים, המיוצגים על-ידי עותר 1, מר חן לביא, זאת על-פי בקשתם ובהתאם לתקנה 28 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984(להלן – תקנות סדר הדין האזרחי). בעתירתם משיגים העותרים על שאלות: 5, 13, 28, 29, 33, 37, 47, 48, 53, 69 ו-70. חלק מהעותרים אף מבקשים, בנוסף לפסילת השאלות או לקבלת חלופות נוספות, גם לקבל "נקודה רוחבית", בשל כשלים נטענים בהליך בחירת השאלות. כאמור, בסך הכל משיגים 77 העותרים שבחמש העתירות על רבע משאלות המבחן – 25 מתוך 100 שאלות. 3.העתירות הנדונות מצטרפות לעתירות חוזרות ונשנות במהלך השנים, המוגשות על-ידי נבחנים בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין, אשר בהן מועלות טענות דומות, בעניין היעדר סמכות להציג שאלות החורגות מחומר הבחינה, בדבר אי-סבירות החלטות הוועדה הבוחנת ובעניין הימנעות הוועדה מלנמק את ההחלטות. יצוין, כי בתיקון מס' 38 לחוק לשכת עורכי הדין, שפורסם ברשומות ביום 31.3.16, ואשר ייכנס לתוקף ביום 1.11.17, הותוו שינויים בכל הנוגע להרכב הוועדה הבוחנת ודרכי מינויה, וכן הונחה תשתית למעבר למתכונת בחינות הכוללת את המשפט המהותי, באופן שונה מזה הנהוג עד בה (על ההתייחסות לשינוי החקיקתי ראו: בג"ץ 9053/15 רות מכנס נ' שרת המשפטים (19.4.16). 4.אפנה תחילה לסקירת המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לבחינות לשכת עורכי הדין ומתחם ההתערבות השיפוטית בהחלטות הוועדה הבוחנת, ובהקשר זה אף אחזור על עיקרי הדברים שהובאו על-ידי בעניין זה בעבר (עת"מ (י-ם) 1128/07 אבי תגאייה נ' לשכת עורכי הדין בישראל (13.2.08); ועת"מ 223/10 דורון ברקוביץ נ' לשכת עורכי הדין (7.4.10)). בהמשך, תידונה טענות הצדדים בעניין הפגמים הנטענים בהחלטותיה של הוועדה הבוחנת, ובדבר השאלות שהעותרים מבקשים את פסילתן או את הבאתן בחשבון של חלופות נוספות כתשובות נכונות. בחינות לשכת עורכי הדין – המסגרת הנורמטיבית5.סעיף 38 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן גם – החוק), קובע כי בתום תקופת התמחות, על המועמד לחברות בלשכת עורכי הדין (להלן גם – הלשכה) להיבחן בבחינות הלשכה במקצועות מעשיים. תכנית הבחינות וסדריהן נקבעו בתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), התשכ"ג-1962 (להלן – תקנות לשכת עורכי הדין או התקנות) זאת על-יסוד הוראת סעיף 39 לחוק. תחילה, על המועמד לעבור בחינה בכתב, ואם עמד בה בהצלחה – עליו לעבור בחינה בעל-פה לפני ועדה בוחנת בהרכב של שלושה חברים. הבחינות נועדו לבדוק את הידע המשפטי הבסיסי של הנבחן, בשים לב להיבטים המעשיים של מקצוע עריכת הדין. תכליתן של ההוראות בעניין בחינות ההסמכה, הִנה שמירת רמתו המקצועית של מקצוע עריכת הדין, אשר הבחינות מהוות מעין שער אחרון לקראת הכניסה לשורותיו. 6.לצורך עריכת הבחינה בכתב הוקמה ועדה בוחנת, שהרכבה הורחב עם השנים. סעיף 40 לחוק (בנוסחו לפני התיקון מיום 31.3.16) קובע, כי הרכב הוועדה כולל שופט, עו"ד מהשירות המשפט ועו"ד פרטי. במהלך השנים הורחב ההרכב, והוא כולל היום תשעה חברים, כמפורט בכתבי-התשובה לעתירות דנן. בראש הוועדה עומד נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט י' אלרון, ויתר חבריה הם שני שופטים מחוזיים, שלושה עורכי דין מהשירות הציבורי ושלושה עורכי דין מהמגזר הפרטי אשר בהרכבה הנוכחי של הוועדה נמנה עליהם גם פרופסור למשפטים. בבסיס הרכבה של הוועדה עומדת תכלית החקיקה למסור את ההכרעה בדבר קבלת חברים חדשים לשורות הלשכה בידי גוף אובייקטיבי-מקצועי, ולא בידי מוסד "רגיל" ממוסדות הלשכה. הוועדה הבוחנת אמונה על ניסוח השאלות אשר תופענה במבחן בכתב, אחראית על קביעת פתרונה הנכון של כל שאלה ומופקדת על הדיון וההכרעה בהשגות המוגשות לה במהלך הבחינה ולאחריה. הוועדה מתכנסת הן בטרם אישור השאלות והן לאחר הבחינה. מיד עם קבלת תוצאות הבחינה, עוד בטרם שלב ההשגות, מבצעת הוועדה התייעצות ראשונית, כדי לבדוק שמא לא גרמה שאלה מסוימת, הגם שאושרה בשעתה, לאי-הבנה, באופן המצדיק מתן ניקוד לחלופות נוספות בתשובות שהוצעו, או פסילת השאלה. מיד לאחר פרסום תוצאות הבחינה בכתב והצגת פתרונה באתר האינטרנט של הלשכה, מאפשרת הוועדה לנבחנים, אשר מעוניינים להשיג על תוצאות הבחינה, לעשות כן, חרף העובדה שלא הוסדר בדין הליך של השגה או ערעור על תוצאות הבחינה. הליך ההשגה מאפשר לוועדה לבדוק את עצמה פעם נוספת, ולשקול האם יש לפסול שאלה מסוימת או לקבל גם חלופה נוספת כתשובה נכונה. אם מחליטה הוועדה לקבל השגה כלשהי, הרי שהחלטתה תחול על כל מי שנבחן, בין אם הגיש השגה ובין אם לאו (לעניין נוהלי הוועדה ראו: בג"צ 4904/04 ותד נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד נח (5) 473, 476 (8.6.04)). בשנים האחרונות דנה הוועדה באלפי השגות בכל מועד בחינה. על-פי האמור בכתבי-התשובה לעתירות, ההשגות מחולקות בין חברי הוועדה, אשר מעיינים בהן כל אחד בנפרד; וכעבור מספר ימים מתכנסת הוועדה בהרכבה המלא, עוברת על השאלות שבשאלון ובודקת אם יש לגביהן השגות והאם ראוי לקבלן. מתחם ההתערבות השיפוטית בהחלטות הוועדה הבוחנת – רקע משפטי7.כאמור, עיקר תפקידה של ועדת הבחינות הִנו לערוך את השאלונים ולפקח על הבחינות ובדיקתן ההוגנת, כדי לשמור על רמתו המקצועית של מקצוע עריכת הדין. הוועדה הבוחנת, כמו כל רשות מינהלית, מחויבת לפעול בגדרי הסמכויות שהוענקו לה בדין, ושיקוליה אמורים להיות מיושמים באופן מידתי, סביר והוגן. בכל הנוגע לחובת ההפעלה הנאותה של שיקול הדעת של הוועדה, במובחן מחובת הוועדה שלא לחרוג מסמכותה, התערבות בית-המשפט בהחלטות הוועדה מוגבלת ביותר, אגב נקיטת זהירות וריסון רב. כבר נפסק, לא אחת, כי בית-המשפט ייטה בדרך כלל, שלא לשים עצמו בנעליה של ועדה בוחנת המורכבת מאנשי מקצוע, לא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו, ויצמצם את התערבותו בהחלטותיה אך במקרים של חריגה מסמכות, או כאשר לוקה ההחלטה בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול החלטה מינהלית או שיקול דעת מינהלי. 8.הכלל האמור הותווה בהלכה הפסוקה לגבי בחינות הסמכה מקצועיות, ובכלל זה בחינות ההסמכה במקצוע עריכת הדין, ועמד עליו בית-המשפט העליון, בין-השאר, בפסק-הדין המנחה בבג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153, בעת שעתירות נגד החלטות ועדות בחינה נדונו בבג"ץ: "בית-משפט זה אינו יושב כוועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על-פי החוק לדון בבחינות מקצועיות, ואינו מוכן להחליט, במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח בבחינה. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים שבהם אין בידי בית-המשפט ידע מקצועי. הכלל הוא שבית-המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מינהלי... זה הכלל גם בתחום המשפטים, ואין בכך כדי לשנות שבתחום זה מצוי בידי בית-המשפט ידע מקצועי, כך במיוחד כאשר הסמכות לבחור את השאלות בבחינה, לקבוע מה התשובות הנכונות לשאלות אלה ולהחליט מי עמד בבחינה, הופקדה על-ידי החוק בידי גוף בעל כשירות מקצועית גבוהה, כמו הוועדה הבוחנת" (לעיל, עמ' 166; וכן ראו: בג"ץ 2346/96 בוכבזה נ' לשכת עורכי הדין (8.5.96); ובג"ץ 110/87 בלוי נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 373 (1987)). 9.בית-המשפט העליון חזר על ההלכה האמורה בשורה של פסקי-דין נוספים, הן בטרם הועברה לבית-המשפט לעניינים מינהליים הסמכות לדון בעתירות בנושא בחינות לשכת עורכי הדין (במסגרת התיקון משנת 2005 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000); והן לאחר מכן. בהקשר זה שב ופסק בית-המשפט, כי ככלל "אין כל מקום להתערב בהחלטות הוועדה הבוחנת במישור שיקול הדעת" (בג"ץ 10455/02 בועז אמיר נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד נז(2) 729, 734 (2003); כי בית-המשפט לא ייטול על עצמו "לא בענייני משפט ולא בתחומים אחרים את התפקיד להכריע מהי שאלה ש'מתמחה סביר' אינו יכול להשיב עליה", שכן "הכרעה מעין זו תהפוך את בית-המשפט לוועדת ערעורים" (בג"ץ 10937/03 לוין נ' לשכת עורכי הדין בישראל (26.2.04); וכי בית-המשפט לא ישים עצמו "כגוף ערעורי בטענות בדבר נכונות התשובות" (בג"ץ 4904/04 בעניין ותד, לעיל, בעמ' 477-478). עוד נפסק, כי "הרכבה המקצועי של הוועדה, כמו גם אי-תלותה ומהות תפקידה, מחייבים ריסון רב מצד בית המשפט בהפעלת ביקורת שיפוטית הנוגעת לניסוח שאלות ותשובות ובאשר לסיווגן" (עע"מ 989/15 לשכת עורכי הדין בישראל נ' מוחמד סובח (13.4.15)); כי קיימת חשיבות ל"עמידה הקפדנית על ההלכה השוללת ירידה לזירה ובחינה של השאלות לגופן על ידי בית המשפט, מקום שהטענות מכוונות נגד שיקול הדעת של הוועדה הבוחנת בניסוח השאלות ובקביעת התשובות" (לעיל); וכי "היקף ההתערבות המצומצם אשר הותווה בפסיקה הוא אשר צריך להנחות את בית המשפט, בכל הנוגע לבחינות מקצועיות בכלל, ולבחינות לשכת עורכי הדין בפרט" (עע"מ 1811/12 לשכת עורכי הדין בישראל נ' חן לב-רן (2.5.12). בצד זאת, הובהר בפסיקה, כי חרף העיקרון שלפיו הביקורת השיפוטית אינה משתרעת, בדרך-כלל, על תוכנן של השאלות ובחירת התשובות הנכונות, יהיה מקום להתערבות בית-המשפט רק כאשר הוכח ששיקול הדעת בעריכת השאלות "לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מינהלי" (בג"ץ 7505/98 בעניין קורינאלדי, לעיל), או ב"פגמים אחרים היורדים לשורש שיקול הדעת המינהלי" (עע"מ 1811/12 בעניין לב-רן (לעיל); וראו: בג"ץ 6250/05 איציק לוי נ' לשכת עורכי הדין (20.10.05); עע"מ 989/15 בעניין מוחמד סובח, לעיל; ובג"ץ 10455/02 בעניין אמיר, לעיל). כן נפסק, באשר לחריג לכלל, כי "אין להוציא מכלל אפשרות מקרים חריגים ונדירים שבהם תהא התערבות גם בעניין נכונות השאלות, כדי למנוע עיוות דין ולשם עשיית צדק" (בג"ץ 4904/04 בעניין ותד, לעיל). ככל שמדובר בהשגה על סמכותה של הוועדה הבוחנת לכלול שאלה ספציפית בבחינה בזיקה לרשימת הנושאים שבתקנה 18 לתקנות, הרי שהביקורת השיפוטית היא דווקנית, אגב הקפדה שרק שאלות שבאות בגדרה של תקנה 18 לתקנות, תוכלנה להיכלל בשאלון (כמו המקרים שנדונו בעע"מ 989/15 בעניין מוחמד סובח, לעיל; ובבג"ץ 10455/02 בעניין אמיר, לעיל). מנגד, כאשר מדובר בנושא שהוועדה מוסמכת לשאול לגביו בבחינה, הרי שכמבואר לעיל – הביקורת השיפוטית מצומצמת, למעט מקרים שבהם נתגלה פגם מהותי היורד לשורש שיקול הדעת המינהלי. בצד זאת הומלץ לא אחת בפסיקה, כי שאלון הבחינה ינוסח בלשון בהירה, המונעת ככל הניתן עִרפולים ודו-משמעות, לשם מניעת פתח ממשי לטעות ומבוכה (בג"ץ 6250/05 בעניין איציק לוי (לעיל), ועע"מ 1811/12 בעניין לב-רן (לעיל)). כן נפסק, כי "שאלות איזוטריות שלעיתים אין התשובה עליהן ברורה דיה, או קשות באופן בולט כך שמתי מעט יכלו להשיב עליהן, עלולות להחטיא את המטרה גם אם מצויות הן בגדר הסמכות; ואולם אין פירוש הדבר שבית המשפט יתערב בהן כלל..." (בג"ץ 6250/05 בעניין איציק לוי (לעיל)); אם כי, במקרים גבוליים, כאשר התשובה לשאלה לא הייתה ברורה דיה, ומדובר היה בנושא "המצוי באיזוטריה מבחינה מעשית", החליט בית-המשפט לפסול את השאלה (עע"מ 941/14 עבד אל רחמאן עתאמלה נ' לשכת עורכי הדין בישראל (24.4.14)). 10.יודגש, כי שאלון הבחינה בכתב מורה לנבחן לבחור "את התשובה הנכונה ביותר", מבין ארבע התשובות המופיעות לצִדה של כל שאלה. העובדה שאף אחת מארבע התשובות המוצעות אינה מלאה או מושלמת, אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לפסילתה של שאלה, ובמקרה שכזה הנבחן אינו רשאי להימנע מלהשיב לשאלה, ועליו לבחור את התשובה הקרובה ביותר, מבין יתר התשובות, לתשובה המלאה (עת"מ 223/10 בעניין דורון ברקוביץ (לעיל); וכן ראו: עע"מ 1811/12 בעניין לב-רן (לעיל); עת"מ 1412/09 שמעון האן נ' לשכת עורכי הדין בישראל (18.8.09), לעיל; ועת"מ 1473/09 שרון סבן נ' לשכת עורכי הדין בישראל (1.10.09)). בחינות ההסמכה הנדונות בעתירות וההשגות עליהן11.עם קבלת תוצאות הבחינה ממערכת הסריקה הממוחשבת, עוד לפני שלב ההשגות, החליטה הוועדה, לאחר התייעצות, לפסול את שאלה 44 בשל טעות הדפסה, וליתן לכל הנבחנים נקודה עבור שאלה זו, תהא התשובה שסימנו כנכונה אשר תהא. בשלב ההשגות הוגשו 4,226 השגות, שהתייחסו ל-56 שאלות מתוך 100. עיקר הטענות המועלות בעתירות12.לטענות המועלות על-ידי מרבית העותרים, שלושה ראשים: האחד – טענות כלליות בדבר אופן דחיית ההשגות, על-פי הנטען בדרך גורפת וללא הנמקה; השני – בקשה לפסילת שאלות, מן הטעם שאלו – על-פי הנטען – אינן נכללות בנושאי הבחינה לפי תקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין; והשלישי – טענות בעניינן של שאלות, אשר לשיטת העותרים יש צורך לפסול או להכיר בחלופות נוספות כתשובות נוספות. הטענות בדבר אופן עבודת הוועדה והיעדר הנמקות להחלטותיה 13.חלק מהעותרים מלינים על אופן התנהלותה של הוועדה בדיון בהשגות, ועל היעדר נימוקים להחלטתה הגורפת לדחות את כל ההשגות. את האופן שבו דנה הוועדה בהשגות, ואת מתן ההחלטה בהיעדר הנמקות, הסבירו המשיבות, הן בהוראות הדין והן באילוצים העומדים בפני הוועדה להכריע באלפי השגות בעניין עשרות שאלות בפרק זמן קצר. באשר להוראות הדין, ציינו המשיבות כי על-פי הוראות החוק והתקנות, כמו-גם על-פי הפסיקה, אין לנבחנים זכות ערעור, וכי ההשגות נבחנות לפנים משורת הדין. בכל הנוגע לאופן בדיקת ההשגות ולהיעדר הנמקות, טענו המשיבות כי הואיל והוועדה הבוחנת אינה כפופה לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958 (להלן – החוק לתיקון סדרי המינהל), והיות שקמה דחיפות מֵרבית לדון בהשגות בהקדם האפשרי מחמת לוח הזמנים הדחוק, כדי לאפשר למי שהשגתו תתקבל לגשת למבחן ההסמכה בעל-פה – אין להטיל על הוועדה חובה לנמק את החלטותיה בהשגות. בהקשר לאילוצי לוח הזמנים, הוסיף וציין ב"כ המשיבות בכתב-התשובה, כי בשנים האחרונות מוגשות אלפי השגות לאחר כל מבחן, לגבי עשרות שאלות מתוך 100 שאלות המבחן; וכי מדובר "בתעשיית השגות" המוגשות בסיוע "בתי יוצר" להשגות. הוא הוסיף, כי "ייתכן שאילו לא הייתה זאת תעשיית ההשגות, ולוועדה הייתה מוגשת כמות סבירה של השגות על כמות סבירה של שאלות, היה מקום לשקול מענה מנומק לשאלות". המשיבים גורסים, כי על-רקע האילוצים האמורים, מסתפקת הוועדה בפרסום פתרון הבחינה, אגב הפנייה לסימוכין – סעיפי החוק או פסקי-דין שעליהם הסתמכה; ובכך עומדת הוועדה בהמלצת הפסיקה לפרסם פתרון מנומק לשאלות. שיקול נוסף לפיו אין מקום לשיטתן של המשיבות להטיל חובת הנמקה על הוועדה הוא בהיות הוועדה "גוף קולגיאלי", המורכב ממספר חברים, כאשר על גוף כזה לא מוטלת בדרך-כלל חובת הנמקה. על-רקע האמור גורסות המשיבות, כי אין מקום להטיל על הוועדה חובת הנמקה פרטנית לגבי כל השגה והשגה. הם הוסיפו והדגישו בכתבי-התשובה: "יחד עם זאת, מאחר שהוועדה בחנה לעיצומן את ההשגות – הרי ברורה מאליה ההנמקה לגבי ההשגות שלא נתקבלו: גם לאחר דיון בהשגות סברה הוועדה כי אין בהן לבסס את התשובה הלא נכונה שהנבחן ענה לשאלה זו או אחרת, ושהמקורות המשפטיים שפירטה בפתרון הבחינה מצדיקים את עמדתה חרף ההשגות" (ההדגשות במקור). 14.לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לדחות את ההשגות ללא פירוט נימוקי הדחייה. החוק לתיקון סדרי המינהל אינו חל על הוועדה הבוחנת כאשר היא דנה בהשגות. על-רקע זה נפסק, כי באילוצים של לוח זמנים דחוק, ובפרט כשמדובר בגוף קולגיאלי, לא מוטלת חובה על הוועדה לנמק את החלטותיה בהשגות, ודי בהעלאת ההחלטה על הכתב ללא צורך שכל חבר בוועדה ינמק את עמדתו ((בג"ץ 7905/98 בעניין קורינאלדי, לעיל). על היעדר חובת הנמקה בנסיבות האמורות עמד בית-המשפט העליון (כב' השופטת נאור, כתארה אז) בבג"ץ 5407/05 אביבה נהרי נ' לשכת עורכי הדין בישראל (16.6.05)): "אחדים מהעותרים טוענים כי הלשכה חייבת לנמק את סירובה להכיר בתשובות שלטענתם הן הנכונות ככאלו. לטענה זו נתנה הלשכה תשובה מספקת בבג"ץ 7905/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד נג(1) 153. אוסיף ואומר כי לוח המועדים – צפוף הוא. ישנן בחינות בעל פה אליהן זכאים לגשת מי שעברו את הבחינה בכתב. בלוח זמנים זה אין לצפות מגוף קולגיאלי להנמקה יותר מפורטת מאשר הצבעה על התשובה הנכונה, או על תשובה נוספת בגינה מוכנה הוועדה לקבוע ניקוד". על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גם בבג"ץ 6250/05 בעניין איציק לוי (לעיל); אך בצד זאת גם המליץ, כי יפורסם פתרון מנומק של הבחינה מיד לאחר סיומה, עוד בטרם הגשת ההשגות – צעד שעשוי להפחית את מספר ההשגות (לעיל). כפי שצוין, הוועדה פרסמה את פתרון הבחינה, אגב הפניה לסימוכין – המקורות המשפטיים שעליהם הסתמכה; ובכך לשיטתה עמדה בהמלצת הפסיקה לפרסם פתרון מנומק לשאלות. כאמור, בשלב ההשגות הוגשו לוועדה 4,226 השגות (!) שהתייחסו ל-56 שאלות מתוך 100. לנוכח אלפי ההשגות שהוגשו ולוח הזמנים הדחוק שנדרש להכרעה בהן, ועל- רקע ההלכה הפסוקה בדבר היעדר חובת הנמקה בהחלטות בהשגות, לא נפל כל פגם בשיקולי הוועדה, שהובאו לעיל, להכריע בהשגות – לאחר בחינתן וקיום דיון בוועדה – בהחלטה בכתב ללא פירוט נימוקים. הבקשות לפסילת שאלות מחוסר סמכות, מחמת אי-הכללתן בנושאי הבחינה15.הנושאים שעליהם אמורים הנבחנים להיבחן מפורטים בתקנה 18 לתקנות, שלהלן לשונה:"הנבחן יבחן באחד מנושאים אלה:
-
חוקי יסוד;
-
סמכויות בתי המשפט, לרבות בתי דין דתיים ובתי הדין לעבודה;
-
סדרי הדין הפלילי לרבות סמכויות חקירה ואכיפה וסדרי הדין האזרחי לרבות בוררויות;
-
דיני ראיות תוך שימת דגש על היבט המעשי;
-
הליכי הוצאה לפועל, פשיטת רגל וכינוס נכסים;
-
סדרי רישום של מקרקעין ושל זכויות במקרקעין ועקרונות המיסוי הקשור בכך;
-
רישום בתאגידים, מסמכי תאגידים, הליכי פירוק, רישום שעבודים וביטולם;
-
ניסוח חוזים ומסמכים משפטיים;
-