עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
31544-03-13
20/09/2015
|
בפני השופטת:
שרה דותן
|
| - נגד - |
עותרים:
Omotola Oke Doris
|
משיבים:
משרד הפנים
|
| פסק דין |
עתירה זו מופנית כנגד החלטת המשיב (להלן: "ההחלטה" ו- "המשיב", בהתאמה), באמצעות יחידת סמך שלו - רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "הרשות" או "המשיבה"), לדחות על הסף את בקשתה של העותרת לקבל מעמד של פליט בישראל.
רקע
העותרת, אזרחית הרפובליקה הפדרלית של ניגריה, ילידת 1968, אלמנה ואם לשני ילדים, עזבה את ארץ מוצאה, על פי הנטען, מחשש לחייה, והגיעה בגפה לישראל במטרה לקבל כאן מקלט מדיני.
לדברי העותרת, היא נמלטה מארצה משום שחששה מפעולת נקם מצד חמותה ומצד כת האוגבוני, אשר ראתה בה אחראית למותו של בעלה.
מיד לאחר פטירת בעלה בשל מחלה ב-18.10.09, האשימה אותה חמותה כי היא אחראית למותו וכלאה אותה בביתה, תוך שהיא מורה לה לשתות את המים בהם שטפו את גופתו כדרך להוכיח את חפותה. העותרת, שסירבה לעשות כן, נשארה, לדבריה, כלואה במשך כשבועיים בבית חמותה, ללא מים ואוכל.
לאחר ששוחררה על-ידי אחיה מבית חמותה, נמלטה העותרת לחוותה של אמה, השוכנת בכפר אחר באותו מחוז, שם הסתתרה כשנה. בתקופת שהייתה במקום סיפרה לה האם לראשונה על השתייכותו של בעלה המנוח לכת האוגבוני ועל שחבריה, המפוזרים בכל רחבי ניגריה, מעוניינים לפגוע בה ולנקום את מותו.
לדברי העותרת, היא לא פנתה למשטרה המקומית משום שגוף זה הוא אחד הגופים המושחתים במדינה ותלונתה עשויה הייתה לחשוף אותה להטרדות מצדה.
העותרת גמרה בדעתה להימלט מן המדינה, ובסיוע הכומר שלה, שהמליץ לה על היעד, דאג לוויזה ואף מימן בעבורה את הכרטיס, השאירה את ילדיה בחזקת חמותה ונמלטה ב-19.9.10 מניגריה והגיעה באותו יום לישראל.
הליך בקשת המקלט בישראל
ביום 9.11.10 הגישה העותרת את הטפסים הנדרשים לצורך פתיחה בהליך בקשת מקלט מדיני (להלן: "ההליך"), וזכתה במסגרתו לאשרת שהייה זמנית שחודשה מעת לעת, עד ליום 19.9.12, עת סורבה בקשתה.
ביום 10.11.10 נערך לעותרת ראיון (להלן: "הראיון הראשון") במשרדי המשיב ביחידת המסתננים. כשנתיים לאחר מכן, ביום 10.9.12, נערך לה ראיון נוסף (להלן: "הראיון השני") במשרדי יחידת הטיפול במבקשי מקלט (RSD).
בעקבות הראיון השני החליט המשיב, בהחלטה שנכתבה על ידי מר שר דניאל, מרכז צוות ביחידת RSD (מסמך 10AS04177 מיום 10.9.12), לדחות את בקשתה של העותרת למקלט בישראל, בנימוק לפיו חששותיה לשוב לארצה, כפי שהוסברו והוצהרו על-ידה, אינם מבוססים דיים ואינם מצויים בגדרי הקריטריונים המזכים במעמד של פליט מכוח אמנת 1951 והפרוטוקול המשלים משנת 1967 לעניין מעמדם של פליטים (להלן: "האמנה"). לפיכך, עליה לעזוב את ישראל תוך שבעה ימים מיום קבלת המכתב, ולא, היא מסתכנת במעצר, משמורת, הרחקה וגירוש.
ביום 2.5.13 ניתן על-ידי כב' השופטת רונן צו בייניים האוסר על גירושה של העותרת עד למתן פסק-דין זה.
טענת סף – שיהוי