פסק דין בעתירה של רביב דרוקר לחשוף מידע ביחס לשיחות שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין בעלי עיתון "ישראל היום"

הרקע לעתירה

1. נושא העתירה, הרקע לה וטענות הצדדים פורטו בהרחבה במסגרת פסק הדין שניתן ביום 2.12.15 (להלן: "פסק הדין הראשון"). לפיכך פטור אני מלחזור ולפרטם שנית במסגרת זו. אומר רק בקצרה כי המדובר בעתירה כנגד החלטת הממונה על יישום חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע" או "החוק") במשרד ראש הממשלה שלא למסור לעותרים פרטי מידע הנוגעים לשיחות הטלפון שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין בעל עיתון "ישראל היום", מר שלדון אדלסון ועורכו הראשי, מר עמוס רגב, במשך שלוש שנים שקדמו ליום 11.2.12. בעתירה התבקש תיעוד השיחות ביומן לשכת ראש הממשלה ובכלל זה פרטים אודות תאריך כל שיחה; שעת השיחה; ומשך השיחה.

2. העותר, אשר ערך במסגרת תפקידו ב"ערוץ 10" (מיסודה של עותרת 2) תחקיר אודות הזיקה בין עיתון "ישראל היום" לבין ראש הממשלה, טען כי במוקדים ציבוריים שונים מתקיים דיון ציבורי חשוב בטענה שלפיה "ישראל היום" הוא עיתון ששם לעצמו מטרה לשרת את ראש הממשלה. לטענתו, חשיפת תיעוד מועדי השיחות בין ראש הממשלה לבין בעל העיתון ועורכו הראשי, תאפשר לציבור לבחון לאשורה את שאלת קיומה של זיקה בין ראש הממשלה לבין עיתון "ישראל היום".

3. בפסק הדין נקבע כי בזיקה לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), הקובע כי פגיעה בפרטיות משמעה בין היתר "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה", בדרך כלל המידע המבוקש נכנס לגדרם של אותם עניינים, ועל כן חל החריג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, הקובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין. יחד עם זאת, כאשר מדובר ב"איש ציבור", כדוגמת ראש הממשלה, יתכן וגם מידע הנוגע למעגליו החברתיים חורג מגדר עניינים "פרטיים" וכי המידע המבוקש נכלל בתחום ה"אפור" של "עניינים פרטיים" המוחרגים בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע. בהתאם לכך נקבע כי המידע בא בגדר מידע אשר יש לגלותו לאור הוראות סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, לפיו בית המשפט רשאי להורות על מתן המידע המבוקש אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה לקבלת המידע, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין. יחד עם זאת נקבע כי טרם חשיפת המידע על המשיבה לפעול לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע ולהודיע למר אדלסון ולמר רגב על תוצאות העתירה ועל זכותם להתנגד למסירת המידע.

4. לאחר מתן פסק הדין הראשון, ביום 21.12.15 פנו מר אדלסון ומר רגב בעתירה משלהם (עת"מ 44200-12-15) לביטול פסק הדין תוך שהם הביעו התנגדות נחרצת למתן המידע לעותרים. גם בעתירה זו ניתן פסק דין ביום 30.12.15 ובו נקבע כי מבלי לקבוע עמדה באשר לדרך הדיונית שנבחרה של הגשת עתירה חדשה לעומת הגשת בקשה לביטול פסק דין במסגרת עתירה קיימת, הרי שבפסק הדין נקבע מפורשות כי עמדתם של מר אדלסון ומר רגב תישמע לאחר קיום הליך לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע. לכן ברור כי לאחר קבלת עמדתם של מר אדלסון ומר רגב, על המשיבים לשקול את עמדתם מחדש בהתחשב בעמדת מר אדלסון ומר רגב ואם עמדה זו לא תהיה מקובלת עליהם, זכויותיהם שמורות להם לפעול כראות עיניהם. לפיכך, העתירה נדחתה על הסף.

5. המשיבים ערערו על פסק הדין הראשון ומר אדלסון ומר רגב (אשר ייקראו להלן לשם קיצור: "המתנגדים") ערערו על פסק הדין בעתירה השנייה מיום 30.12.15 שמטרתה הייתה כאמור ביטול פסק הדין הראשון. בית המשפט העליון החזיר את הדיון לבית משפט זה כדי שעמדתם של המתנגדים תישמע לפני בית המשפט וזאת לפי הקבוע בסעיף 17(ג) לחוק חופש המידע. נקבע כי המתנגדים יוכלו להגיש כתב טענות מלווה בתצהיר תוך זמן קצוב ולאחר מכן בית משפט זה יפעל על פי שיקול דעתו, ויינתן פסק דין חדש לאחר שתינתן הדעת לטענות כל הצדדים.

6. בהתאם לאמור, וכדי שהדיון לא יימצא חסר, ראיתי לנכון לאפשר לכל הצדדים להגיש את טיעוניהם בכתב, ואף אפשרתי למתנגדים להגיב על טיעוני העותרים והתקיים דיון בו הצדדים השמיעו את טיעוניהם בעל-פה.

תמצית טענות הצדדים

7. המתנגדים מיקדו את התנגדותם למסירת המידע בשלושה היבטים עיקריים. ראשית, נטען כי המידע המבוקש הוא מידע פרטי שלהם ומסירתו מהווה פגיעה בפרטיותם. המתנגדים תיארו כי קיימת בינם לבין ראש הממשלה מערכת יחסים חברית ארוכת שנים ועמדו על כך שלא היה ביניהם כל קשר עסקי או מקצועי. שיחותיהם הן שיחות פרטיות בין חברים ואינן נוגעות לעבודתו המיניסטריאלית של ראש הממשלה. גם הקמת עיתון "ישראל היום" לא הביאה לשינוי באופי היחסים ביניהם ותדירות הפגישות והשיחות ביניהם נותרה כשהייתה. להבדיל מראש הממשלה, המתנגדים הם אנשים פרטיים. זהות חבריו של אדם וקשריו החברתיים הם ענייניו הפרטיים, ולכן גם תדירות, מועד ומשך שיחותיהם עם ראש הממשלה הוא עניינם הפרטי. המידע המבוקש אף מצוי ב"גרעין הקשה" של הזכות לפרטיות, אשר לא ניתן למסרו בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות. גם איזון האינטרסים בין "העניין הציבורי בגילוי המידע" אינו מצדיק פגיעה בפרטיותם, כאשר המידע שחשיפתו מבוקשת לא יתרום דבר לבירור השאלות המעוררות עניין ציבורי כטענת העותרים. גם לא הוצגה כל ראיה להוכחת הטענה כי ראש הממשלה עומד מאחורי תכני "ישראל היום" וכי הוא ה"עורך בפועל" של העיתון.

במסגרת זו נטען כי מר אדלסון אינו איש תקשורת, הוא אינו מעורב כלל בניהול העיתון "ישראל היום" ובוודאי אינו מעורב בתכני העיתון, ועל כן על אחת כמה וכמה שבעניינו אין כל בסיס לטענה כי קיים עניין ציבורי בגילוי מועדי השיחות שהתקיימו בינו לבין ראש הממשלה.