עת"מ 27598-09-14 זהיר נ' מפקד כוחות צה"ל - יהודה ושומרון

עניינה של העתירה בהחלטת המשיב לדחות את בקשת העותר להיתר כניסה לישראל לצרכי תעסוקה, בשל מניעה פלילית הקיימת נגדו ומשלא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה. כפי שיפורט להלן, על פי הנוהל הרלוונטי כניסתו של העותר לישראל הוגבלה עד ל- 2022, בשל ארבע הרשעות בעבירות פליליות שבוצעו על ידו בין השנים 2011-2003. לנוכח הערותיי במהלך הדיון הראשון שהתקיים בעתירה נאות המשיב לצמצם את ההגבלה עד נובמבר 2016, שאז תישקל בקשתו של העותר מחדש. אלא שהעותר אינו מסתפק בכך ומתחייבת אפוא הכרעה בסבירות החלטתו המתוקנת של המשיב.

רקע עובדתי

1.העותר הוא תושב היישוב ג'יב שבנפת עוטף ירושלים, ורשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני. הוא נשוי לתושבת ישראל ולו שלושה ילדים הרשומים במרשם האוכלוסין הישראלי. לחובתו 4 הרשעות קודמות: האחת משנת 2005 (בית המשפט הצבאי יהודה), בגין שלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית שנעברו על ידי העותר בשנים 2003 ו-2004. העונש שהוטל עליו היה מאסר מותנה בן 7 חודשים וקנס כספי בסכום של 500 ₪. השנייה משנת 2006 (בית המשפט הצבאי יהודה), בגין הפרת הכרזת שטח סגור והתחזות כאחר במטרה להונות. העונש שהוטל עליו היה מסר בפועל ל- 91 יום, מאסר מותנה בן 7 חודשים וקנס כספי בסכום של 3,000 ₪. השלישית משנת 2011 (בית המשפט הצבאי יהודה) בגין עבירה של נהיגת רכב רשום באזור. בגין עבירה זו נגזר עליו מאסר מותנה בן 5 ימים, קנס כספי בסכום של 500 ₪ ופסילת רישיון נהיגה על תנאי למשך 3 חודשים. הרביעית אף היא משנת 2011. על פי המרשם הפלילי, הרשעה זו כוללת שתי עבירות: תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. ב"כ העותר טוען כי הרישום מוטעה וכי ההרשעה היא רק בגין העבירה השנייה ולעניין זה נתייחס בהמשך. יהיו הדברים אשר יהיו, העותר נדון בעקבות ההרשעה האחרונה למאסר בפועל בן 16 יום, למאסר מותנה בן 3 חודשים ולקנס כספי בסכום של 4,000 ₪.

2. על פי הנוהל להגבלת כניסתם של תושבי הרשות הפלסטינית לתחומי מדינת ישראל על רקע מניעה פלילית (נוהל משטרת ישראל מ- 5.1.2010, נספח א' לתגובת המשיב), מועד תחילת ההגבלה לגבי אדם שהורשע בפלילים הוא יום מתן גזר הדין או מועד תום ריצוי עונש המאסר (ככל שהוטל), לפי המאוחר. תקופת ההגבלה משתנה, כשהקריטריון העיקרי הוא אורך עונש המאסר שהוטל (ככל שהוטל). עוד קובע הנוהל, כי הרשעה בעבירה שבוצעה בתוך תקופת ההגבלה בגין הרשעה קודמת, תביא להכפלת תקופת ההגבלה בגין העבירה הראשונה ותתווסף במצטבר להגבלה שתחול בגין העבירה הנוספת. בעניינו של העותר, מאחר ששלוש מן ההרשעות מתייחסות לעבירות שביצע בתוך תקופת הגבלה קודמת, "צבר" הוא תקופת הגבלה שאמורה הייתה להסתיים בשנת 2022 (נספח ב' לתגובת המשיב).

3. עוד יש להקדים ולהבהיר, כי תושב הרשות הפלסטינית שקיימת נגדו מניעה משטרתית מלהיכנס לתחומי מדינת ישראל רשאי לתקוף את המניעה באחת משתי דרכים. האחת, השגה על עצם הזנת המניעה נגדו, והאחרת השגה על מניעת הכניסה על אף קיומה של המניעה. הדרך הראשונה, המכונה גם "ערר טכני" מיוחדת למקרים בהם סבור אותו אדם כי המניעה שהוזנה נגדו מקורה בטעות או שהוזנה שלא כדין. ערר כזה מוגש למשטרת ישראל והיא הגורם המוסמך להכריע בו. הערר מן הסוג השני הוא ערר מהותי, המכוון כנגד החלטת המפקד הצבאי, המסתמכת על מניעה שהוזנה כדין, כשהעורר סבור כי יש להתיר את כניסתו לישראל על אף אותה מניעה. החלטה בערר כזה מתקבלת על ידי המנהל האזרחי.

4. ב- 18.11.12 פנה בא כוח העותר במכתב שכותרתו "בקשה להסרת מניעה" (נספח ב' לעתירה) בו טען כי העותר מבקש לעבוד בתחומי ישראל וכי עברו הביטחוני ללא רבב. על גבי מכתב זה נכתבה תשובה בכתב יד: "מרשך יוגבל עד תאריך 21.11.2022" כשבצד הכתוב מוטבעת חותמת של משטרת ישראל, מת"ק בנימין. בנוסף, בתאריך 27.12.12 פנה ב"כ העותר בערר על המניעה המשטרתית (נספח ב'1 לעתירה) ובו ציין כי העותר בעל נגרייה ומפעל אלומיניום המעסיק 81 עובדים, כי הנגרייה משרתת אזרחים ישראלים רבים, כי אימו חולה בסרטן וכי העותר מפרנס אותה ואת אחיו.

בפברואר 2013 פנה העותר לבית משפט זה בעתירה (עת"מ 42912-02-13), שהתבררה בפני כב' השופט י' מרזל. עילת העתירה הייתה היעדר מענה לפניות המתוארות לעיל. ב-27.11.2013 נמחקה העתירה בשל אי מיצוי הליכים, בסופו של דיון בעל פה שהתקיים בה. עיון בפרוטוקול הדיון (נספח א' לעתירה שלפניי) מעלה, כי עמדת ב"כ המשיב הייתה שפניותיו של ב"כ העותר היו רצופות טעויות ולא הופנו לגורמים הרלוונטיים.

5. בעקבות העתירה, פנה ב"כ העותר ב- 3.12.13, על גבי טופס שכותרתו הגשת ערר על מניעה משטרתית (נספח ג' לעתירה), ובו נכתב כי מתבקש היתר כניסה לישראל לצורך מסחר, כי העותר הוא בעל משפחה המחזיק בנגרייה ומפרנס מספר בני משפחה, כי רובצים עליו חובות כבדים, כי אחיו חולה סרטן ועבר ניתוח ראש קשה, וכי אביו נדרס לנגד עיני ילדיו. לטופס צורף מכתב נלווה, בו פורטו הטעמים ההומניטאריים העומדים ביסוד הבקשה, ובכללם מחלת האח, מותו של אב המשפחה בתאונת דרכים שארעה בשנת 2000 והחובות הכבדים הרובצים על העותר. לטענת ב"כ העותר גם הפעם לא ניתן מענה לפניותיו, ומכאן העתירה.