עת"מ 27118-03-14 . בעניין

עתירה כנגד החלטת המשיבים שלא ליתן לעותרת את מבוקשה בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק").

הרקע לעתירה וטענות הצדדים

1. העותרת, חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בהפעלת מטווחים, הכשרות והדרכות למאבטחים ולאנשים הנושאים כלי נשק, ומפעילה במשך כ-10 שנים מטווח במועצה האזורית מגידו. היא פנתה במהלך חודש אוגוסט 2013 למשיבים - המשרד לביטחון הפנים (להלן: "המשרד" או "המשיב"), והממונה על חופש המידע במשרד - בבקשה לעיין במכתב תלונה אשר נודע לה כי הוגש נגדה. לדבריה, נודע לה על התלונה שהוגשה ככל הנראה על ידי מתחרה עסקי שלה, במסגרתה הואשמה בביצוע מעשים חמורים הגובלים בפלילים. לעותרת אף התברר כי בעקבות הגשת התלונה, נערכה בדיקה על ידי גורמים באגף כלי ירייה במשרד וכן נמנע ממנה לקבל רישיון להפעלת המטווח במשך חודש וחצי, עד אשר בסופו של דבר חזר בו המשרד מהחלטתו ורישיונה של העותרת הושב לה. ביום 3.9.13 ניתנה החלטת המשיב שלא להיענות לבקשת העותרת, לאור החריג הקבוע בסעיף 9(ב)(7) לחוק, לפיו רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שאי גילויו היה תנאי למסירתו או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע. המשיב חזר על עמדתו זו גם במכתב מטעמו מיום 27.1.14.

2. לטענת העותרת, לא מתקיימות נסיבות המצדיקות הסתרת התלונה שהגיעה לידי המשרד. ועוד, הסתרת זהותו של המתלונן ותוכן התלונה רק עלולה להמשיך ולעודד אותו להגיש תלונות סרק ודברי שקר שנועדו אך להביא לקריסתה הכלכלית של העותרת. המשיב מצדו טען כי בהתחשב בחריג הקבוע בסעיף 9(ב)(7) לחוק, הוא אינו חייב במסירת המידע, כאשר רשות מנהלית נזקקת לשיתוף פעולה של הציבור המתוודע להפרות חוק או למעשים חמורים אחרים. מכאן קיימת חשיבות ציבורית שלא לחשוף את פרטיה של כל תלונה המוגשת לרשות. ממילא לא נפגעה זכותה של העותרת להליך הוגן, משזומנה לאחר בירור התלונה להליך שימוע כנדרש, ואינה עומדת לה טענה בדבר פגיעה בשמה הטוב באשר מדובר במידע שאינו גלוי לאיש ומכוון כנגד התנהלות של תאגיד ולא של יחיד. עם זאת, המשיב פירט בתשובתו את תוכן התלונה בפרוטרוט והודיע כי ניתן להיענות לסעד החלופי המבוקש בעתירה ולמסור פרטים אודות התלונה. ב"כ המשיב אף הצהיר לפרוטוקול בדיון שהתקיים ביום 2.9.14 כי המתלונן עצמו אינו מעוניין להיות צד להליך. ברם, העותרת מצדה הודיעה כי היא עומדת על מלוא הסעד המבוקש בעתירתה, היינו לקבל בפועל עותק של התלונה כמו גם על דרישתה לחשוף את פרטי המתלונן. לשלמות התמונה יצוין כי בהסכמת הצדדים בית המשפט עיין בתלונה ומתוך עיון זה אכן נלמד כי כל פרטי התלונה נחשפו לעותרת, זולת זהות המתלונן והפרטים מהם ניתן היה ללמוד על זהותו.

   דיון והכרעה

3. בענייננו נדרשת הכרעה בין האינטרס של העותרת לעיין בחומר התלונה הנוגע אליה, לבין האינטרס של הרשות המבקשת להבטיח את שיתוף הפעולה של הציבור. המשיב טען כי לעותרת לא נגרמה פגיעה באינטרס ראוי להגנה, כי עמדה לה זכות הטיעון באופן מלא, ולא נגרמה לה פגיעה בשמה הטוב. עם זאת, בהקשר זה, נראה כי יש בסיס לטענת העותרת כי המדובר במידע אשר נועד או עשוי לפגוע בשמה הטוב. מדובר בתלונה מפורטת המייחסת לעותרת הפרות חוקיות חמורות שונות, כמו גם מעשים הגובלים בפלילים, אשר בסופו של יום לא הניבה תוצאה. גם אם בעקבות קבלת התלונה והבדיקה שנערכה, התגלתה על ידי המשיב חריגה מסוימת מההוראות, המדובר בממצאים אשר אינם קשורים לתלונה המקורית שהוגשה. באשר לטענת המשיב כי אין בסיס לטענה בדבר פגיעה בשמה הטוב של העותרת בהיותה תאגיד, הרי שמדובר במידע אשר עשוי להביא לפגיעה משמעותית בשמה הטוב של העותרת ברמה המצדיקה את בחינת האיזון לנוכח האינטרס הציבורי באי גילוי המידע, הגם אם מבחינה פורמלית לעותרת, כתאגיד, לא תעמוד הזכות לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. עוד יש לחדד כי אין בסיס לטענת המשיב לפיה המידע ממילא "אינו גלוי לאיש", באשר לא הוכחש כי שִמעהּ של התלונה הלך לפניה, אולי אף כברת דרך ארוכה, עד שהגיע גם לאוזניה של העותרת.

4. אם כן, באיזון בין האינטרסים השונים בהקשר זה, יש לבחון מה היו הציפיות הלגיטימיות של מוסר המידע בנוגע לאפשרות חשיפת זהותו והאם קיים חשש ברמה של ודאות קרובה לפגיעה ממשית באינטרס הציבורי - המחייב שיתוף פעולה של הציבור עם רשות מנהלית - בהתחשב באפשרות שמוסרי מידע מסוגו של המוסר בענייננו עלולים לחדול מלמסור מידע לרשות (כך בעניין עת"מ (ת"א) 1096/08 לוי נ' הלשכה לסיוע משפטי (פורסם בנבו, 18.5.08); ובהסתמך גם על העקרונות שהותוו בעניין בג"צ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל מחוז ירושלים (פורסם בנבו, 30.7.06)).