עת"מ 25668-09-16 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ ואח' נ' עירית ירושלים ואח'

עניינה של העתירה הוא בטענת העותרות לכך שהקצאת המקרקעין שנעשתה על ידי המשיבה 1 (להלן: העירייה) למשיבה 3 (להלן: המועצה) בטל וכי ההקצאה פקעה. הסעד המבוקש בגדרה של העתירה הוא כי בית המשפט יצהיר על פקיעת ההקצאה ובטלות ההסכם וכן יורה לעירייה לפעול לפינוי המועצה מן המקרקעין.

העתירה הוגשה ביום 11.9.2016 לאחר פניות מיום 7.6.2016, ו- 28.7.2016 לא הביאו למתן מענה ענייני לפניות למעט תשובה כי הנושא הועבר לוועדת ההקצאות ונתבקשה תגובת המועצה.

רק בחלוף מספר חודשים וערב הדיון בעתירה קיימה העירייה שימוע למועצה, שבו השתתפו גם נציגי העותרות, וטרם ניתנה החלטה בשאלת המשך תוקף הקצאת המקרקעין. בנסיבות אלה, שבהן העירייה טרם החליטה בפנייה, הסכימה באת כוח העותרת למשוך את העתירה ולהמתין למתן החלטה על ידי העירייה. משכך, העתירה נמחקת.

הצדדים טענו לעניין ההוצאות. העותרות, שעתירתן הייתה מוצדקות סבורות כי יש לחייב בהוצאותיהן את העירייה והמועצה. העירייה על שנמנעה מלדון בטענותיהן עד לאחרונה והמועצה על כך שעמדה על קיום הדיון היום. העירייה מבקשת להימנע מחיובה בהוצאות שכן נקטה הליך בדיקה של הטענות והחליטה להעבירו לדיון ועל כן פעלה כדין. המועצה סבורה כי יש לחייב את העותרת בהוצאות בשל התנהלותה שהיא שהביאה לאי השלמתו של הבניין במועד.

לאחר שמיעת טענות הצדדים החלטתי שאין מקום לעשות צו להוצאות במערכת היחסים שבין העותרות לבין המועצה אך יש לחייב את העירייה בהוצאות העותרות בשיעור מתון. איני סבור כי הגשת העתירה לא הייתה מוצדקת ומדובר בעתירה שהייתה ראויה לבירור בעת ההגשה. העותרות נדרשו להגשת העתירה בשל היעדרה של התייחסות לפנייתן בתוך פרק זמן סביר ועל כן הן זכאיות לשיפוי מסוים על הוצאותיהם. קשה שלא להתרשם כי הגשת העתירה הביאה לקידום הליך בחינת הארכת תוקף ההקצאה. עם זאת, מקור התקלה הוא בעירייה ולא במועצה. בהינתן כי ממילא הפגם האמור תוקן והתקיים דיון ענייני בפני מנכ"ל העירייה מצאתי, כאמור, כי החיוב צריך להיות בסכום מתון.

לפיכך, אני מוחק את העתירה. למרות מחיקת העתירה, המשיבה 1 תישא בהוצאות העותרות בסכום כולל של 5,000 ₪. אין צו להוצאות במערכת היחסים שבין העותרות למשיבות 2-3. החלק באגרה שניתן להשיבו יוחזר לעותרות.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ז, 26 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.