עת"מ 19314-09-14 עמותת אלאעתסאם אלאסלאמי בקלנסווה (ע.ר 580114957) נ' החינוך

בעתירה שבכותרת התבקשו נגד המשיב, משרד החינוך, מספר סעדים הנוגעים לשני גני ילדים שבבעלות ובהנהלת העותרת בישוב רהט. מדובר בגן הילדים "אל נור" ובגן הילדים "אלשועאע". עבור שני הילדים התבקש רישיון לשנת הלימודים תשע"ד. עבור שני הילדים לא ניתן רישיון לשנה זו. הוצאו צווי סגירה לשני הגנים בהמשך לכך. בעתירה התבקש לבטל את צווי הסגירה וכן להעניק למפרע לשני גני הילדים רישיון לשנת הלימודים תשע"ד. ועוד התבקש בעתירה כסעדים כלליים יותר באופיים, לחייב את משרד החינוך לתת החלטה בבקשות לרישיון תוך ארבעה חודשים מעת הגשת הבקשה כמצוות הדין; שאם לא כן לתת רישיון זמני או רישיון מותנה. ועוד התבקש לחייב את משרד החינוך שלא לעכב מתן רישיון כאשר החסר היחיד הוא חוות דעת פדגוגית שעה שמפקחים פדגוגיים לא נשלחים לפי הטענה למוסדות המבקשים רישיון סמוך לפתיחת שנת הלימודים או סמוך להגשת דוח בדבר תיקון ליקויים – ככל שהיו.

באופן פרטני נטען בעתירה לגבי גן הילדים אל נור, שלשנת תשע"ג ניתן רישיון חלקי. הוגשה בקשה במועד לשנת הלימודים תשע"ד. היו לטענת העותרת בידיה כל האישורים למעט חוות דעת פדגוגית. לפי העתירה נערכו ביקורים בגן אולם אלו לא היו במועדים נדרשים ובסופו של יום ניתנה החלטה בבקשת החידוש שהוגשה בתחילת 2013, רק בחודש יולי 2014. העותרת טוענת שלא היה מקום לנימוקי הדחיה של הרישיון וממילא גם לא לצו הסגירה שהוצא בעניינו של גן זה. גם בנוגע לגן הילדים אלשועאע נטען שהבקשה הוגשה בחודש פברואר 2013 והיו בידי העותרת כל האישורים וחוות הדעת למעט חוות הדעת הפדגוגית. ושוב נטען שההחלטה לא ניתנה תוך ארבעה חודשים. ביקורים בגן לצורך עריכת דוח פדגוגי היו שלא במועד, באיחור, ותוך קביעת ממצאים שגויים. רק בחודש יולי 2014 ניתנה החלטה בבקשת הרישיון – החלטה שדחתה את הבקשה תוך הוצאת צו סגירה. וגם בעניין גן ילדים זה נטען שנימוקי הסירוב לרישיון כמו גם צו הסגירה היו שגויים. העותרת הוסיפה וטענה שביקורי המפקחת בשני המקרים, כלומר בשני הגנים, היו קצרים. הם לא יכלו להעיד על פעילות הגן במשך חודשים ארוכים. המפקחת גם הביעה דעתה בדברים שאינם בתחום סמכותה ומומחיותה כגון תברואה ובטיחות. וממילא צווי הסגירה ניתנו שלא כדין ובמיוחד שעה שהם הוצאו באיחור כה משמעותי ותוך פגיעה בעותרת.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ובכלל זה בעמדתה המשלימה של העותרת וכן בתגובה מקדמית שהגיש המשיב משרד החינוך, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב. יש להדגיש בפתח הדברים, שהעתירה הוגשה כאמור בעיקר נגד צווי הסגירה. אמנם בעתירה המקורית התבקש גם לחייב את המשיב להעניק לעותרת כאמור רישיונות למפרע עבור גני הילדים, כמצוין לעיל. אולם בהחלטתי מיום 23.9.2014 העותרת התבקשה להבהיר את הגשת העתירה במתכונת זו לבית המשפט, נוכח האפשרות והסעד החליפי להגיש ערר על ההחלטות בעניין אי מתן הרישיון, לוועדת הערר הפועלת לפי סעיף 13 לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969. העותרת הודיעה והבהירה בהמשך לכך, שבית משפט זה מוסמך לדון בעתירה נגד צווי הסגירה ויש מקום להתייחס במסגרת זו לנימוקים שהובילו להוצאת צו הסגירה. ועולה מן ההודעה המשלימה של העותרת (והן מן התגובה המקדמית), שכלל לא הוגש ערר לוועדת הערר. למצב דברים זה יש משמעות בכל הקשור לטענות העותרת, הן בעניין הרישיונות והן בעניין צו הסגירה. משמעות העובדה שהעותרת לא הגישה ערר על ההחלטות בעניין בקשת הרישיון, היא שהיא לא מיצתה את ההליכים העומדים לפניה כעניין של סעד חלופי לפני הפניה לבית משפט זה. במובן זה, העלאת הטענות הנוגעות לרישיונות רק באופן עקיף וביחס לצווי הסגירה, מעוררת קושי של ממש ואין מקום לדון באופן עקיף בעניינים שהעותרת יכלה לתקוף באופן ישיר ולא עשתה כן. וככל שעסקינן בצווי הסגירה עצמם, הרי שיודגש, שצווי הסגירה שהוצאו לגני הילדים היו לפי סעיף 32(א)(1) לחוק הפיקוח על בתי ספר, כלומר בשל הנימוק שלפיו "בית הספר מתנהל ללא רישיון". משמעות הדבר היא שככל שהשאלה העומדת להכרעה בעתירה זו היא סבירות צווי הסגירה שהוצאו, ובהינתן אי התקיפה של ההחלטות בעניין דחיית הבקשה לרישיון (כסעד חליפי), הרי שהתשובה לשאלה זו היא שהעותרת לא מצביעה אף לא על ראשית עילה להתערבות בהחלטת המשיב. העותרת לא חולקת על כך שלא היה בידיה רישיון ושהגנים פעלו בלא רישיון. הוצאת צו הסגירה בנסיבות אלה, ועל פניו, היא החלטה סבירה בלא עילת התערבות והכל כאמור בהינתן אי הגשת ערר על ההחלטות שלא לחדש את הרישיון.

מעבר לנדרש אוסיף, שנימוקי המנהלת הכללית של משרד החינוך בדחיית הבקשות לחידוש הרישיון הצביעו על ליקויים משמעותיים כפי שהם פורטו בהחלטות ובתגובה המקדמית. כך למשל, ביחס לגן הילדים אל נור, צוין בהחלטה מיום 9.7.2014 שלא רק שקיימים ליקויים פדגוגיים כגון היעדר תכנית עבודה שנתית או סדר יום מגובה, אלא שלא היה חשמל בשירותים; שהיו במקום חוטי חשמל גלויים מעל ראשי הילדים; ושמפות השולחן היו קרועות, בלויות ומלוכלכות; כמו גם שקיימת במקום סכנה בחצר הגן. וביחס לגן הילדים אלשועאע, צוין בהחלטת המנהלת הכללית שדחתה את הבקשה לרישיון (מאותו היום) גם כן שקיימים ליקויים פדגוגיים משמעותיים. ועוד צוין בין היתר, שבכניסה לגן היה מצוי "פגר של כבשה" וכן "זבובים וצחנה, סכנה למחלות". צוין שהשירותים לא היו נקיים ובחלק מהברזים לא היו מים זורמים. ועוד צוין, בין יתר הליקויים, שמבנה הגן מוזנח ויש בו קורי עכביש וזבובים רבים והכניסה לגן נעשית דרך שער מתכת המיועד לכניסת כלי רכב. ועוד יש להוסיף, שכעולה מהתגובה המקדמית נערכו בגני הילדים מספר ביקורות פדגוגיות שהצביעו על הליקויים שפורטו בהחלטה הסופית. ואין מדובר אפוא בעניין מקרי.

בנסיבות אלה, בהן זהו טיב הליקויים שעמד ביסוד ההחלטה לדחות את הבקשות לחידוש הרישיון (החלטה שלא נתקפה כאמור בוועדת הערר), לא קיימת בנסיבות המקרה עילה להתערבות בהחלטה בעניין צווי הסגירה שהוצאו ודין העתירה להידחות על הסף. משזהו מצב הדברים, אין גם מקום במסגרת עתירה זו להידרש לסעדים הכלליים שטענה להם העותרת בעניין הליכי הרישוי – כאשר למעשה טענות אלה נטענו כביכול באופן כללי אך למעשה באופן פרטני ביחס להליכי הרישוי לשני הגנים. הליכי רישוי – שכאמור לא נתקפו לפני ועדת הערר.