דחיית עתירה בגין סירוב ליתן היתר בניה שנועד להכשיר בניה אסורה

לפניי עתירה מנהלית המכוונת נגד החלטתה של המשיבה 1, וועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה- מחוז תל אביב (להלן: "וועדת הערר"), מיום 15.9.2016, אשר דחתה ערר שהגישה העותרת על החלטת המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובניה אור יהודה (להלן: "הוועדה המקומית" או "הוועדה"), בגין דחיית בקשה להיתר בניה שהגישה העותרת.

טענות העותרת

על פי הנטען בעתירה, העותרת זכתה במכרז להקמת פרוייקט לדיור בר השגה בעיר אור יהודה. בהתאם לתכנית התקפה לאותה עת, הוצא לעותרת היתר לבנייה של 48 יחידות דיור בבניין בן תשע קומות ברחוב הבנים 19 באור יהודה.

לאחר סיום הבניה נטען כי העותרת בנתה לכאורה שתי יחידות דיור נוספות בחריגה מההיתר. נוכח כך הוציאה הוועדה המקומית צווים להפסקת העבודות וכן הגישה כתב אישום נגד העותרת. לאחר הדברים האלה אישרה הוועדה המקומית, לבקשתה של העותרת, תוכנית להכשרת שתי יחידות הדיור הנוספות. בעקבות כך ביקשה העותרת לקבל היתר בניה לשתי הדירות הללו. הוועדה המקומית דחתה את הבקשה להיתר וקבעה כי יש להמתין עם ההחלטה בבקשה להיתר עד להתקדמות בהליך הפלילי שהוגש נגד העותרת, שכן לעמדתה של הוועדה, לאחר אישור התוכנית ביצעה העותרת עבודות נוספות לכאורה בשתי הדירות (עבודות גימור שונות כגון הצבת דלתות וסורגים), ומשכך, אין לכבול את ידיו של המותב הפלילי ולהעמידו בפני עובדה מוגמרת שהבניה הוכשרה.

העותרת תוקפת את החלטתה של וועדת הערר, אשר דחתה את הערר שהגישה העותרת על החלטתה של הוועדה המקומית, לאחר שקבעה כי העותרת פעלה בחוסר תום לב ואף הטעתה את הוועדה המקומית.

העותרת טוענת כי החלטותיהן של הוועדה המקומית ושל וועדת הערר הן בלתי סבירות באופן קיצוני ומנוגדות לדין, לפסיקה ולהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. סמכותו של מוסד תכנוני לסרב לבקשה להיתר תואמת תוכנית הינה מצומצמת למקרים חריגים במיוחד, אשר המקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם. גם אם יש לשקול שיקולים של הגנה על שלטון החוק ושל אי עידוד עבריינות, הרי ששיקולים אלו נדונו בעת אישור התוכנית המכשירה, שכבר אושרה על ידי הוועדה המקומית עצמה, ועסקינן כעת במצב תכנוני המאפשר את הקמת שתי הדירות הנוספות והסדרת כל חריגות הבניה לכאורה.