עת"א 59874-06-15 פרקליטות מחוז צפון- פלילי נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

כבוד השופט בנימין ארבל – סגן נשיא:

1. המשיב מרצה עונש מאסר של 11 חודשים, אשר נגזר עליו בגין שני אירועים שונים של מעשים מגונים, שביצע בנוסעות אוטובוס שישבו לידו. המשיב לוקה בנפשו ואובחן סובל מהפרעות סכיזואפקטיביות. בעבר הוגש נגדו כתב אישום נוסף, אולם בית המשפט קבע באותו מקרה, כי אינו מסוגל לעמוד לדין בשל מחלת נפש.

2. גורמי הטיפול בכלא ציינו כי המשיב סירב לעבור טיפול. הוא לא יצא לחופשות וגורמי רש"א מצאוהו כבלתי מתאים לבניית תוכנית שיקום ופיקוח. התרשמותם של גורמי הטיפול הינה כי הוא נוטל אחריות חלקית על התנהלותו ומעשיו, אינו מגלה אמפטיה לקורבנות העבירה, מתקשה ביצירת קשרים, ומתאר פער בין המציאות לבין תחושותיו ותפיסתו. נקבע כי ללא טיפול מעמיק, מסוכנותו עומדת בעינה.

3. המשיב עמד פעמיים לבדיקת מסוכנות של מב"ן. בבדיקה הראשונה שנערכה לפני כשנה, מסוכנותו נקבעה לאותה העת, כבינונית. לקראת שחרורו הנוכחי, הוא נבדק פעם נוספת במב"ן. נערכה לגביו הערכת מסוכנות ארוכה יסודית ומפורטת, אשר נעשתה תוך התגברות על חוסר שיתוף הפעולה המלא מצידו עם מעריכת המסוכנות. נקבע, כי אינו מגלה תובנה למהות ולחומרת מעשיו ואף לא למצבי סיכון עבורו. אינו מגלה מוטיבציה לטיפול ומתייחס לעבירות שעבר כאל טעות שקרתה, ללא כל אמפתיה לקורבנותיו.

ההתרשמות הינה מעבריין מין רצידיביסט בעל רקע של מחלה נפשית אשר אובחן כחולה נפש, שאינו מצוי במצב פסיכוטי פעיל ומטופל בתרופות. מסוכנותו הינה גבוהה.

4. חרף דו"חות גורמי הטיפול והערכת המסוכנות הבעייתית, המעידה על כך שללא טיפול נותרה מסוכנותו של המשיב בעינה, החליטה ועדת השחרורים להורות על שחרורו, תוך שהיא נסמכת על הערכת המסוכנות המוקדמת, ועל תוכנית שיקום פרטית, שעיקרה טיפול באמצעות רב. לשיטת הועדה, התנהגותו בכלא הייתה ראויה ותוכנית הטיפול תואמת את צרכיו. הועדה הוסיפה כי אינה מתעלמת מחוות הדעת לפיה "רמת מסוכנותו בינונית". בסופו של יום, החליטה לשחררו.

5. כנגד החלטת הועדה, מופנית העתירה שלפנינו, הנסמכת על שלוש טענות:

א. מסוכנותו הגבוהה של המשיב כמפורט בחוות דעת מב"ן עדכנית.

ב. העדר טיפול כלשהו בכלא.

ג. תוכנית טיפול שאינה הולמת, אינה מקצועית ואין בה כל מענה לאישיותו הבעייתית, הן מבחינת מחלת הנפש והן מבחינת מסוכנותו המינית.

ומוסיפה העותרת, כי לרב אשר נועד לפקח על המשיב, אין כל הכשרה והסמכה בתחום הפסיכיאטריה והוא לא יוכל לדווח על כל שינוי משמעותי במצבו הנפשי או בתפקודו של המשיב.