עש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
21126-12-13
26/08/2014
|
בפני השופטת:
יהודית שיצר
|
| - נגד - |
מערערים:
רודף - שלום חזי - שטיחים ופרקטים בע"מ
|
משיבים:
1. עלי שגם
2. יעקב פרי
3. יניב אליאס
4. אורי וכטל
5. עדנה הופמן
6. ז'אק בהר
|
| החלטה |
בהתייחס לבקשה להבהרה ולתגובה מס' 8 – 9:
1.לאחר עיון בבקשה ובתגובות אני מפנה ללשון תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 (להלן: "תקסד"א"), לפיה המונח "הוצאות" יכול להתייחס או לשכר טרחת עו"ד, או להוצאות המשפט, או לשניהם ביחד. כמו כן, לפי תקנה 512(ג) לתקסד"א סכום המע"מ מתווסף רק לשכר הטרחה ולא להוצאות המשפט, ולפיכך קבעתי כי לכל הסכום של שכר הטרחה בסך 20,000 ₪ יתווסף המע"מ. יתר על כן, הערעור במקרה דנן נדחה והמערערים שחוייבו בהוצאות לטובת המשיבים לא הצביעו על הוצאות שנגרמו למשיבים בהליך דנן, כך שאכן עסקינן בשכ"ט. לפרשנות תקנה 512(ג) לתקסד"א ראו גם: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פד"י ס(1) 391, 398-397).
2.באשר לדרישת המערער לקבל מהמשיבים חשבונית מס בגין ההוצאות ששילם, הרי שסכום המע"מ שמתווסף לפי תקנה 512(ג) איננו בגדר מע"מ אלא רק החזר הוצאות לפי לשון התקנה הנ"ל של "סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו" (ההדגשות שלי, י"ש). כך גם פירשו את תקנה 512(ג) המלומדים: אהרון נמדר, מס ערך מוסף (התשס"ד – 2003) סעיף 622, ו-א. שניידר אצל י. גרוס ו-א. אלתר, מס ערך מוסף (פפירוס – 1987) עמ' 138-137). חיזוק למסקנתי עולה מהוראות מקצועיות 62.709 של שלטונות מע"מ, לפיהם סכום המע"מ שמתווסף לשכר הטרחה שפוסק ביהמ"ש במסגרת ההוצאות איננו תמורה במסגרת עסקה, אלא החזר הוצאות המע"מ ששילם הצד הזוכה לעורך דינו במצורף לשכר טרחתו, ולכן תשלום ההוצאות איננו עסקה החייבת במס. המסקנה העולה מהוראות אלו ומלשון תקנה 512 (ג) היא כי הזוכים במשפט, המשיבים בעניינינו, לא חייבים להנפיק חשבונית מס בגין החזר הוצאות שכ"ט עו"ד שנפסקו לטובתם.
ניתנה היום, ל' אב תשע"ד, 26 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.
המזכירות תודיע לצדדים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת