ערעור על החלטת ועדת הערר אשר דחתה את ערעורו של התובע לבטל רישום סירוב

1. התביעה שבפני היא ערעור על החלטת ועדת הערר שליד לשכת שירות התעסוקה ברמת גן, על
פי חוק שירות התעסוקה התשי"ט - 1959, אשר דחתה את ערעורו של התובע לבטל רישום סירוב
מיום 1.9.98.

2. התובע עבד כצבעי שלטים ופוטר מעבודתו לאחר שנתיים.

ביום 21.7.98 החל להתייצב בלשכת התעסוקה, והמועד הקובע שלו לתשלום דמי אבטלה הוא
1.7.98.

התובע הופנה לעבודה כבודק בטחוני ביום 1.9.98.

כאשר הגיע למקום העבודה הסתבר לו כי מדובר בעבודת משמרות, בה הוא נדרש לעבוד
לסירוגין במשמרת בוקר ובמשמרת ערב.

משמרת הבוקר היא בין השעות 06:00 - 14:00, ומשמרת הערב היא בין השעות 24:00 -
14:00.

3. התובע טען כי אינו יכול לעבוד בלילה, אלא רק בשעות הבוקר, וזאת כיוון שאשתו ילדה
ביום 1.8.98, והוא חייב לסייע לה בטיפול בתינוק.

התובע אף טען כי אשתו סובלת מאנמיה וסחרחורת מספר שנים.

4. כבר נפסק כי הקריטריון לקביעה אם בפנינו "סירוב" לקבל עבודה אם לאו הוא - כי "יש
להציג את השאלה אם עת ברור שבעבודה שהוצעה מתקיימים התנאים להיותה מתקיימים התנאים
להיותה 'עבודה מתאימה' מי שבו מדובר אכן נהג כאדם המחפש עבודה, ולא כמי שסומך על כך
שבאין עבודה - יקבל דמי אבטלה". )ראה דיון מא91-3/ ו- מא91-4/ אוזיאס מאיר נ' שירות