ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי לפיה הסכם אשר נחתם ע"י מנהל חברה שייתכן שלא בסמכות ואושר ע"י האסיפה הכללית הינו הסכם המחייב את החברה.

השופט ד' לוין: 1. המשיבה 1, תדע בונה, ובתה, בת שבע בונה, המשיבה 2, יחד עם
המערערת אתל שפר הינן הבעלים של שלוש דירות בבית משותף בירושלים, הניצב על הקרקע
הידועה בגוש 30025 חלקה 190. על-פי

הרישום במשרד רישום המקרקעין, תדע בונה היא בעלת יחידת משנה מס' 1 שבבית הנ"ל;
המערערת היא בעלת יחידת משנה מספר 2, ואילו המשיבות 1 ו- 2 יחדיו הן בעלות היחידה
מספר 3, הנמצאת בקומת הגג.

בראשית - עוד בשנת 1962 - הייתה הבעלים של היחידה מספר 2 חברה בשם קרדית בע"מ )להלן
- החברה(.

2. ביום 23.10.62 חתם מר רפאל כהן, מנהל החברה, על זיכרון-דברים )להלן - ההסכם( עם
המשיבה 1, לפיו הוא מתחייב למכור לה את כל זכויות החברה בגג תמורת סכום של 14,000
לירות, וזאת במספר תשלומים, כפי שפורטו בסעיף 3 להסכם.