ערעור על דחיית תביעה לפס"ד הצהרתי על בעלות מחמת התיישנות. האם היה מקום לדחות את התביעה על הסף על אף שטענת ההתיישנות היתה כרוכה בברור עובדתי מסובך

1. המערערת היא אישה קשישה אשר נתונה לאפוטרופסות של אחד מילדיה, והגישה תביעה ביום
6.5.97 נגד אחד מבניה, המשיב, למתן סעד הצהרתי שעל פיו מחצית נכס, הרשומה היום בשם
המשיב, שייכת לה מכוח חזקת השיתוף של רכוש ביחד עם בעלה המנוח שנפטר בשנת 1968.

המשיב העלה את טענת ההתיישנות, ומשזו נתקבלה והתביעה נדחתה בגלל התיישנות - הוגש
הערעור הנוכחי.

2. מבחינת לוח זמנים, חשוב לציין כי המערערת היתה נשואה לאבי ילדיה שנים רבות, לכן
חל לגבי מערכת היחסים שביניהם נושא חזקת השיתוף. שני בני הזוג גרו בבית שהיה על
מגרש מסוים ברחובות שהיה רשום כולו בשם הבעל המנוח. בשנת 1963 חתם הבעל על תצהיר
לפיו העביר מחצית הנכס ללא תמורה לבנו )המשיב(, ובשנת 1965 מחצית אותו נכס אכן
נרשמה בשם הבן בלשכה לרשום מקרקעין.