ערעור התביעה הצבאית כנגד העונש שנגזר על המשיב-נדחה

בתאריך 9.9.07 הרשיע בימ"ש קמא את המשיב בעבירה על פי סעיף 66 א' לצו בדבר הוראות ביטחון. משהורשע המשיב כאמור, גזר ביהמ"ש את עונשו לחמישה ימי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך  150 ש"ח בצידו.

בנסיבות אלה, כיוונה התביעה הצבאית את ערעורה כנגד פסיקת דינו של בימ"ש קמא. לדעתה, פסק הדין אינו עומד בקנה אחד עם מטרות הענישה ואין בו כדי לשקף את רמת הענישה הראויה לסוג זה של העבירות. לפיכך, עתרה להחמיר ברכיב המאסר על תנאי, כך שיהלום את חומרת העבירה.

שמעתי את טענות הצדדים מכאן ומכאן והגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה כל שגגה בהחלטתו של בימ"ש קמא. התרשמתי כי בפסיקתו ביטא ביהמ"ש את האיזון הנדרש בין האינטרס הציבורי לנסיבותיו האישיות של המשיב.  המשיב יליד 1960, נשוי ואב ל-12 ילדים עובד לפרנסתו כמאבטח כלים כבדים בסמוך למקום מגוריו ולא היה בהסתבכות זו עם חוק כדי להעיד על התנהגות חמורה המצריכה ענישה מכבידה. דומה כי דווקא המשיב למד במהירות את הלקח הראוי ואף חסך זמן שיפוטי יקר מביהמ"ש והודה, הגם כי סיים את עניינו כשנה לאחר שנפתח.

בנסיבות אלו, לא נותר לי אלא להרים גבה ולהתפלא על הצורך שראתה התביעה הצבאית לעתור בתיק שכזה ולבקש את התערבותה של ערכאה זו שלא לצורך. אין כל ספק, כי יפה היה שלא היה מוגש ערעור זה משהוגש.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, 31 באוקטובר 2007, י"ט בחשוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: מפ