ערעור בתביעה שטרית בו נטען כי החתימה על השטר זויפה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט רמי אמיר) מיום 16/3/06 (ת"א 1245/04) שבו קיבל בית המשפט תביעה שטרית שהגיש המנוח מאיר דהן, בעלה של המשיבה 1 ואביהן של המשיבות האחרות, וחייב את המערערת לשלם למנוח את סכום השטר - 700,000 ש"ח - בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד פירעונו - 30/12/00 וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 100,000 ש"ח.

המנוח הגיש לביצוע להוצאה לפועל שטר שעשה מר רוני ידרמן, בעלה באותה עת של המערערת (להלן: " רוני"), שסכומו 700,000 ש"ח והנושא את חתימת המערערת כערבה. תאריך עשייתו של השטר 30/10/00 וזמן פירעונו 30/12/00. לא הייתה מחלוקת שהמנוח הלווה לרוני את הסכום הנקוב בשטר וזאת לצורך רכישת דירה של בני הזוג שבה מתגוררת המערערת עד היום.

המערערת טענה שחתימתה על השטר זוייפה.

בית המשפט מינה גרפולוג מומחה מטעמו, מר יונתן נפתלי (להלן: " המומחה"), שהגיש חוות דעת שעל פיה החתימה איננה חתימת המערערת. המומחה נחקר על חוות דעתו. יש לציין שרק המנוח הגיש חוות דעת של גרפולוג מטעמו, ואילו המערערת לא הגישה חוות דעת מטעמה.

אף על פי כן קיבל בית המשפט את התביעה וקבע שהחתימה היא חתימתה של המערערת. בית המשפט עשה כן על יסוד ראיות טובות שבאו לפניו, לאחר שמצא שעדותה של המערערת אינה מהימנה. בית המשפט ציין גם שהמערערת לא זימנה את רוני שחתם כעושה השטר, אף על פי שלשיטתה יכול היה להעיד שהיא לא חתמה עליו. בית המשפט עמד בפסק דינו על הפרכות והסתירות שנתגלעו בעדותה של המערערת, לרבות באשר לגרסתה שתחילה (בתשובותיה לשאלון) טענה שלא קיבלה מהמנוח תשלום כלשהו ואילו בחקירתה הנגדית משעומתה עם העתקי שיקים שקיבלה מהמנוח לצורך תשלום מס רכישה ואשר אותם הסבה וגבתה, הודתה כי אכן קיבלה אותם מהמנוח. כך גם בנושא המקורות ששימשו לרכישת הדירה; בנושא קיומם של חשבונות בנק של המערערת שאותו הכחישה תחילה אך הודתה בחקירה שכנגד שיש לה חשבונות בנק.

עדותו של המומחה נתערערה בחקירה שכנגד באופן שאינו מאפשר לקבל את חוות דעתו. בית המשפט דחה את חוות דעתו של המומחה, אשר הסתמך, גם אם בתום לב, על חוות דעת שהגישה לו המערערת שמקורן בהליכים משפטיים אחרים, והסתמך על דוגמאות החתימה שצורפו להן.  תשובותיו של המומחה בחקירה שכנגד בבית המשפט לא הניחו את דעתו של בית משפט קמא. בית המשפט הזכיר שהמומחה השיב תחילה שלא עיין בחוות הדעת שהגישה לו המערערת, אף על פי שהסתמך על צרופותיהן, ובית המשפט ציין את תמיהתו בעניין זה. בית המשפט ציין גם את התעלמותו של המומחה מקיומו של מאפיין יחודי בכתיבת שמה של המערערת. בית משפט קמא מצא שחוות דעת שהוגשה מטעמו של המנוח הייתה מאוזנת יותר. כן ציין בית המשפט שחוות דעת של מומחים בתחום כתבי היד אינן ראיות מכריעות.

המערערת טוענת לפנינו שבית משפט קמא שגה כאשר קבע את שקבע בניגוד לחוות דעתו של המומחה. המערערת טענה תחילה שמדובר במומחה מוסכם שקביעתו מחייבת ואין בית המשפט רשאי לקבוע קביעה הפוכה, אולם תוך כדי הדיון הערנו לב"כ המערערת על כך שלא הייתה הסכמה למינוי המומחה והוא חזר בו מטענה זו.

יתר טענותיה של המערערת מתייחסות לשאלות שבמהימנות ולקביעות שבעובדה ובשאלות שכאלה אין בית משפט שלערעור מתערב אלא במקרים חריגים ולא זה המקרה שלפנינו.

" כידוע, ערכאת ערעור רשאית לשנות ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה על יסוד התרשמותה בדבר מהימנותם של העדים שהופיעו בפניה, רק אם ממצאי הערכאה הראשונה אינם מתקבלים על הדעת. הטעם העיקרי להלכה זו הוא היתרון שיש לבית-המשפט אשר שמע וראה את העדים, והתרשם מהם באופן בלתי-אמצעי על פני ערכאת ערעור, שבפניה לא הופיעו העדים."

            (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח', תק-על 2000 (2) 1566, 1569 (2000), וראו ע"א 3601/96   עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב (2) 582, 594 (1998); ע"א 989/03 א' חטר ישי - משרד עורכי דין נ' יעקב חיננזון, פ"ד נט (4) 796, 807 (2005)).

לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ המערערת לא ביקשנו את תשובת המשיבות והחלטנו לדחות את הערעור.

מדובר בערעור על קביעות שבעובדה ובמהימנות. אין מקום לדחות את הממצאים העובדתים שקבע בית משפט קמא. הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית משפט קמא ולא גילינו בפסק הדין טעות שבחוק. 

לפיכך הערעור נדחה.

המערערת תישא בשכר טרחת עו"ד של המשיבות בסכום של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

הגזברות תעביר את הפיקדון לב"כ המשיבות על חשבון צו ההוצאות.

ניתן היום,  ‏כ"ט כסלו תשס"ח (09 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.