ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון

השופט עופר גרוסקופף:

לפנינו ערעור על פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת דנה כהן-לקח) מיום 1.8.2023 בעת"מ 39765-10-19, בגדרו התקבלה בחלקה עתירת המערערים, אשר עניינה בשיעור הארנונה שהטילה המשיבה על בית מגוריהם.

רקע והשתלשלות העניינים

במוקד ההליך שלפנינו שיעור הארנונה בו מחויבים המערערים, עורך הדין שמואל ברקוביץ וגב' שושנה ברקוביץ (להלן: המערערים), על ידי המשיבה, המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן: המשיבה או מבשרת ציון), בגין הנכס בו הם מתגוררים. בתמצית, המערערים הם תושבי מבשרת ציון, המתגוררים מאז שנת 2005 ברחוב השושנה. חלקו האחד של הרחוב (בתים 59-30), בו מצוי ביתם של המערערים, מסווג לצרכי ארנונה כאזור א', שעה שחלקו האחר (בתים 29-1), כמו גם יתר הבתים באותה שכונת מגורים בה מצוי הרחוב (שכונה ט'), מסווגים כאזור ב' לצרכי ארנונה (להלן: רחוב השושנה, מקטע הרחוב 59-30, מקטע הרחוב 29-1 ו-שכונה ט', בהתאמה). כתוצאה מכך, תעריף הארנונה המוטל על המערערים, המתגוררים כאמור במקטע הרחוב 59-30, שונה מתעריף הארנונה המוטל על תושבי הבתים במקטע הרחוב 29-1 ויתר שכונה ט', וגבוה ממנו ב-27.5%. לטענת המערערים, פער זה אינו מוצדק והוא מהווה הפליה פסולה ובלתי חוקית. על כן, דורשים המערערים את הפחתת חיובי הארנונה המוטלים עליהם, ועל יתר התושבים המתגוררים במקטע הרחוב 59-30, הן כלפי העבר (השבת סכום הארנונה העודף ששולם על ידם), הן כלפי ההווה (הפסקה מיידית של הגבייה) והן כלפי העתיד (תיקון צו הארנונה כך שכלל רחוב השושנה יחויב בארנונה על פי התעריף הנמוך).

הסכסוך בין הצדדים, אשר מתפרש על פני כעשור, ידע גלגולים רבים, ונעמוד על עיקרם בלבד, ובקצרה. תחילה הגישו בני זוג המתגוררים בסמיכות למערערים, באמצעות המערער 1, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה. ברם, בטרם התקיים דיון קדם-משפט הגישו המבקשים המייצגים בקשה מוסכמת למחיקת ההליך, וזו התקבלה בפסק דין מיום 9.5.2016 (ת"צ (ירושלים) 61678-06-15 סיגל נ' המועצה המקומית מבשרת ציון (9.5.2016) (סגן הנשיא, כב' השופט יורם נועם)). מספר חודשים לאחר מכן, הגישו המערערים את עתירתם הראשונה, אשר נדחתה על כלל מרכיביה (עת"מ (י-ם) 65098-09-16 ברקוביץ נ' מועצה מקומית מבשרת ציון (27.6.2017) (כב' השופט עודד שחם) (להלן: פסק הדין בעתירה הראשונה)). ערעור שהגישו המערערים על פסק הדין בעתירה הראשונה, לבית משפט זה, התקבל בחלקו, תוך שנקבע כי צו הארנונה במתכונתו הנוכחית, אשר מבחין בין מקטעים שונים של אותו רחוב וביחס לבתים אחרים בסביבה, מעורר "ספקות של ממש באשר להתאמה והצדקה של ההבחנה האמורה למצב העדכני"; ועל כן, ולאור חובת המשיבה, בהיותה רשות מינהלית, להפעיל שיקול דעת ולשוב ולבחון את החלטותיה מעת לעת, בשים לב לחלוף הזמן ושינוי הנסיבות, על המשיבה לבחון, לקראת גיבושו של צו הארנונה לשנת 2019, את הצורך בעדכונו של צו הארנונה "תוך התייחסות ספציפית להבחנה בין נכסים שונים ברחוב מגוריהם של המערערים" (עע"מ 6186/17 ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון (25.11.2018) (הנשיאה אסתר חיות והשופטים דפנה ברק-ארז וג'ורג' קרא) (להלן: פסק הדין בערעור הראשון)).

בהמשך לפסק הדין בערעור הראשון, ביום 18.2.2019 התכנסה מליאת המועצה המקומית מבשרת ציון לדון בצו הארנונה לשנת 2019, ובסופה של הישיבה הוחלט לאשר את צו הארנונה ללא שינוי של תעריפי הארנונה או של החלוקה האזורית הנוגעים לרחוב השושנה, שהוא כאמור רחוב מגוריהם של המערערים (להלן: הישיבה מיום 18.2.2019).

בעקבות זאת, פנו המערערים בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט – פעמיים לבית משפט זה ופעם נוספת לפני בית המשפט שנתן את פסק הדין בעתירה הראשונה – אך בקשות אלו נדחו, תוך שצוין כי ככל שבפי המערערים טענות נגד צו הארנונה לשנת 2019, רשאים הם לנקוט בהליך המתאים לכך (ראו החלטות מהימים 7.5.2019 ו-2.7.2019 במסגרת הליך הערעור הראשון והחלטה מיום 29.8.2019 במסגרת הליך העתירה הראשונה. יצוין כי בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 29.8.2019 נדחתה. ראו בר"מ 6472/19 ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון (30.10.2019) (השופטת דפנה ברק-ארז)).

על רקע האמור, ביום 24.10.2019 הגישו המערערים את עתירתם השנייה, במסגרתה חזרו על טענותיהם, והוסיפו השגות המופנות כלפי צו הארנונה לשנת 2019 ותהליך קבלת ההחלטות שקדם לו (ובפרט, אופן קיום הדיון בישיבה מיום 18.2.2019).