פס"ד בעניין חלוקת רכוש בין בני זוג לשעבר

בפנינו ערעור על פסק דינו המשלים של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון (כבוד השופטת מירה רום פלאי) מיום 22.4.25 בתיקים תלה"מ 4931-02-18 ותלה"מ 52686-02-18. במסגרתו נקבע כי אין מקום לחרוג באיזון המשאבים שבין הצדדים מחלוקה מחצה על מחצה, וכי אין בעובדה שהמשיבה זכתה בנכס רב ערך בירושה מעזבון אביה בכדי להצדיק אי העברת חלקה בזכויות הפנסיה של המערער לידיה.

רקע עובדתי ודיוני

1. הצדדים נישאו ביום 12.06.1991 ומועד הקרע ביניהם נקבע ליום 04.02.2018. ביום 27.06.2017 ירשה המשיבה מאביה המנוח זכויות בבניין בתל אביב (להלן – הנכס או הבניין).

    

   בהליך שנידון בבית משפט קמא עתר המערער לאיזון הזכויות בנכס וביקש לכלול אותו במסת הנכסים המשותפים של בני הזוג, וזאת בשל כוונת שיתוף ספציפית ובהינתן שהצדדים הכניסו את זכויותיהם בירושות קודמות לקופה המשפחתית. לטענתו, המשיבה השקיעה במהלך חיי הנישואין את מרצה בנכס הנזכר בהסכמתו מתוך ידיעה והבנה כי הנכס יעבור בסופו של יום אליהם. המשיבה מנגד התנגדה וטענה כי מדובר בנכס חיצוני שניתן לה בירושה בלבד ומשכך אינו בר איזון.

   לחלופין, וככל שתדחה טענתו לשיתופיות, טען המערער לחלוקה לא שוויונית של נכסי הצדדים מכוח סע' 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן – חוק יחסי ממון) נוכח הפער הכלכלי שנוצר בין הצדדים (ראו סע' 78-82 לכתב התביעה בתלה"מ 4931-02-18), ובהינתן מצבו הרפואי שאינו שפיר (סע' 37 לכתב התביעה).

   פסק הדין מיום 3.3.21

    

2. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי לא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בנכס ודחה את תביעת המערער בסוגיה זו. כמו כן הורה בית משפט קמא על חלוקה שוויונית של כלל הזכויות והנכסים שנצברו במהלך הנישואים לרבות זכויות פנסיוניות וחברות שבשליטת המערער. בסיום פסק הדין חויב המערער בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.

    

3. על פסק דין זה הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 51242-04-21), אשר נסוב, בין היתר, על עניין דחיית בקשתו לעריכת איזון משאבים לא שוויוני לטובתו לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

    

   ביום 03.11.2021 ניתן פסק דין בערכאת הערעור אשר הורה על החזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שיוסיף ויבחן לגופן את כלל הטענות הנוגעות לאיזון לא שוויוני. בית משפט קבע כי בחינה זו תיעשה לאחר שתוגשנה חוות הדעת האקטואריות במלואן כדי שיונח בפני בית משפט קמא מצג שלם של כלל הזכויות הכספיות של שני הצדדים. ובלשון פסק הדין –

    

   "...לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובהתייחס לכך שלא מצאנו כי בית המשפט בפסק דינו התייחס לטענות הנוגעות לאיזון לא שוויוני, הרינו מורים על השבת התיק לבית משפט קמא על מנת שיוסיף ויבחן לגופן את כלל הטענות הנוגעות לאיזון לא שוויוני, וזאת אחר שתושלמנה חוות הדעת האקטואריות ולפני בית משפט קמא יהא מצג שלם של כלל הזכויות הכספיות והרכושיות של כל אחד מהצדדים... יובהר בזאת, כי בית המשפט אחר בחינת הטענות לגופן לא יהיה מחויב להכרעתו בפרק איזון המשאבים (סעיפים 75 – 78 לפסה"ד). כמו כן, אחר קבלת פסה"ד המשלים תעמוד לכל אחד מהצדדים הזכות לערער על כלל הכרעות פסה"ד המשלים..."

    

4. בהמשך להחזרת התיק לבית משפט קמא הגישו הצדדים את טענותיהם המשלימות וביום 30.07.2024 הוגשה חוות הדעת האקטוארית המעודכנת לאחר השלמות שונות. המערער טען לחלוקה לא שוויונית ברכוש הצדדים ובעיקר ביקש לשמור לעצמו את זכויות הפנסיה שצבר. לטענתו מצבו הכלכלי והרפואי קשה וכי הכנסותיו מסתכמות בקצבת נכות בסך 1,400 ש"ח ופנסיה חודשית בסך 8,000 ש"ח בלבד. מנגד טען המערער כי למשיבה זכויות בבניין יוקרה ששווין הוערך על ידו בכ - 150,000,000 ש"ח והיא נהנית מהכנסה חודשית של למעלה מ 100,000 ש"ח. לאור פערים אלו עתר המערער לחלוקה לא שוויונית ולהותרת מלוא זכויותיו הפנסיוניות בידיו. המשיבה דחתה את טענותיו וציינה כי המערער הוא איש עסקים, שותף בחברת סטארטאפ שגייסה 120,000,000 דולר, וכי הוא חי ברמת חיים גבוהה ושוכר דירה בעלות של 10,000 ש"ח לחודש.

    

   פסק הדין המשלים מיום 22.4.25

    

5. בפסק דינו המשלים דחה משפט קמא את בקשת המערער לאיזון לא שוויוני, וקבע כי מצבו הכלכלי אינו קשה כפי שניסה להציג, ומשכך אין עילה לסטות מכלל החלוקה השוויונית. בית המשפט הסתמך בקביעתו זו על חוות הדעת האקטוארית והתרשמותו מאורח חייו של המערער. כך לפי חוות הדעת המשלימה של האקטואר שהוגשה ביום 30.07.2024 עלה כי הפערים בזכויות שצברו הצדדים אינם משמעותיים ביחס למצבם הכלכלי, וכי כל שנדרש המערער להעביר למשיבה לצורך האיזון היה סך של 4,910 ש"ח לחודש בלבד. בית משפט קמא הוסיף וציין כי אף צד לא הגיש עמדה מסתייגת לחוות הדעת ואף לא ביקש לחקור את המומחה.

    

6. מעבר לממצאים האקטואריים ביסס בית משפט קמא את קביעתו על בחינת התנהלותם המקצועית של בני הזוג לאורך שנות נישואיהם. נקבע עובדתית כי המערער מעולם לא הקריב דבר ולא עשה ויתור משמעותי על התפתחותו המקצועית למען המשיבה. בית משפט קמא שוכנע כי לכל אורך חיי הנישואים עבדו הצדדים, ואף צמחו והתפתחו בפן המקצועי במקביל ובצד תפקודם כהורים. על יסוד האמור, נדחתה הטענה כי המערער הקריב קריירה מקצועית או הפך לצד מוחלש.

    

   עוד נקבע כי הירושה הנאה שקיבלה המשיבה אינה מהווה כשלעצמה נסיבה חריגה המצדיקה לסטות מכלל החלוקה השוויונית.

    

   בית משפט קמא התרשם כי המערער אינו מצוי במצב של מצוקה כלכלית וכי מצבו הכלכלי אינו רעוע באופן המעיב על עתידו, ומשכך לא קמה כל עילה בדין לסטות מאיזון המשאבים הרגיל לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון.

    

   בית המשפט הוסיף וציין כי מבלי להקל ראש בטענת המערער אודות מצבו הרפואי והכלכלי, הרי שהתמונה הקשה שהוצגה על ידי המערער אינה מבוססת דיה במציאות הכלכלית כפי שהוכחה בפניו, וכי הנסיבות שהוכחו לפניו אינן מהוות עילה מספקת לסטות מחלוקה שוויונית של הרכוש בין הצדדים.

    

   7. במסגרת פסק הדין המשלים נדונו הכרעות נקודתיות נוספות ובהן נקבע כי כלי הרכב יאוזנו לפי שווים במועד הקרע וכי המשיבה זכאית לקבל סך של 1,500 ש"ח מתוך החזרי המס של שנת 2019. לאור התוצאה חייב בית משפט קמא את המערער בהוצאות משפט נוספות בסך 30,000 ש"ח.

    

   תמצית טענות המערער

   8.שגה בית משפט קמא עת דחה את הבקשה למינוי שמאי מקרקעין להערכת נכסיה של המשיבה ובכך הכריע ללא שהונחה לפניו תמונה כלכלית מלאה. המערער טוען לקיומם של פערים כלכליים קיצוניים המצדיקים חלוקה לא שוויונית לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

   9. לטענת המערער הוא כבן 60 וסובל ממצב רפואי רעוע המגביל את יכולת ההשתכרות שלו. הכנסותיו עומדות על קצבת נכות בסך 1,400 ש"ח ופנסיה חודשית בסך 8,000 ש"ח המסתכמות יחדיו לסך של 9,400 ש"ח לחודש. כמו כן אין לו נכסי והוא נדרש לשלם דמי שכירות בסך 11,000 ש"ח מידי חודש. מנגד- למשיבה רווחה כלכלית בהיותה מחזיקה ב 50% מזכויות בבניין יוקרה בו 11 דירות, המוערך בסך של 150,000,000 ש"ח לכל הפחות. לטענתו נכסים אלו מניבים לה שכירות חודשית בסך 100,000 ₪, וזאת בנוסף להכנסתה מעבודה בסך 21,000 ש"ח. המערער מוסיף וטוען כי המשיבה הציגה בפני בית משפט קמא מצגי שווא אודות הכנסותיו ועסקיו כדי לעוות את המציאות הכלכלית.

   10.טענה נוספת שהעלה המערער נוגעת להטמעת נכסיו החיצוניים ברכוש המשותף לאורך 26 שנות הנישואים. נטען כי המערער הכניס לקופה המשותפת סך של 1,560,000 ש"ח מתמורת בית אביו שנמכר וסך של 1,026,537 ש"ח מחשבונו של האב וכן תכשיטים בשווי 50,000 ש"ח. מעבר לכך נטען כי המערער היוון את כספי הפנסיה הצבאית שלו לטובת התא המשפחתי, כל זאת תוך הסתמכות וציפייה לחלוקה עתידית שווה בירושת אבי המשיבה.

   לפיכך עותר המערער לקבוע חלוקה לא שוויונית במסגרתה יקבל 85% מן הזכויות המשותפות ואילו המשיבה תקבל 15% מהזכויות המשותפות, וזאת תוך הותרת מלוא הזכויות הסוציאליות שלו בידיו.

   בנוסף מבקש המערער לבטל את החיוב בהוצאות המשפט בסך כולל של 80,000 ש"ח אשר נגזרו עליו (50,000 ש"ח בפסק הדין הראשון ושיעור של 30,000 ש"ח בפסק הדין המשלים).

   תמצית טענות המשיבה

   11.לטענת המשיבה, הערעור מהווה ניסיון פסול לעריכת מקצה שיפורים לפסק הדין המקורי מיום 03.03.2021 שניתן על ידי בית משפט קמא. המשיבה מדגישה כי בקשת המערער להחיל חלוקה לא שוויונית לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון באופן הנטען על ידו כיום מהווה הרחבת חזית אסורה שכן סעד זה לא התבקש בכתב התביעה המקורי אלא הועלה רק בשלב מאוחר של השלמת הנימוקים.

   12.באשר לנכס טוענת המשיבה כי היא ירשה את הבניין מאביה לאחר מועד הקרע שנקבע ליום 04.02.2018. לאור זאת מדובר בנכס חיצוני שאינו בר איזון ואין בו כדי להוות נסיבה חריגה המצדיקה קיפוח של זכויותיה ברכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואים. המשיבה מוסיפה כי טענת המערער לקבל זכויות בגין ירושה זו מנוגדת לעקרון הפרידה הנקייה, וכי בצדק נדחתה דרישתו למינוי שמאי מקרקעין שכן החלטה זו הפכה חלוטה מזה זמן רב.

   13.המשיבה דוחה מכל וכל את הטענה כי המערער הכניס כספים חיצוניים רבים יותר לקופה המשותפת. היא מפנה לפסק הדין מיום 03.03.2021 בו נקבע כממצא עובדתי חלוט כי דווקא היא זו שהטמיעה יותר כספים חיצוניים ברכוש המשותף לרבות מתנות בסך 3,500,000 ש"ח וירושת אמה. יתרה מכך, המשיבה תוקפת את הניסיון להציג את המערער כצד המוחלש כלכלית. לטענתה המערער הינו איש עסקים אמיד ובעל כושר השתכרות גבוה אשר שותף בחברות סטארטאפ לרבות חברה שגייסה 230,000,000 דולר. המשיבה טוענת כי המערער חי ברמת חיים גבוהה ושוכר דירה בעלות של 10,000 ש"ח לחודש ונוסע לחופשות בחוץ לארץ. עוד נטען כי המערער מסתיר את הכנסותיו האמתיות ומסרב להציג דוחות מס ולכן מושתק מלטעון למסכנות כלכלית.

   המשיבה מציינת כי המערער מעולם לא ויתר על התפתחותו המקצועית למענה וכי בני הזוג פיתחו קריירות ענפות במקביל.

   14.לסיום נטען כי המערער עושה דין לעצמו ופועל בניגוד לפסיקה שכן החל מיום 01.01.2020 הוא מסרב להעביר לה את חלקה בפנסיה הצבאית שלו ומפר החלטות שיפוטיות מפורשות.

   ***

   15. לעניין אחד אנו נדרשים בערעור זה – האם ראוי לשנות ולחרוג באיזון המשאבים שבין הצדדים מחלוקה מחצה על מחצה מכוח סע' 8 (2) לחוק יחסי ממון, אשר זו לשונו –

   8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

   (1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

   (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

   (3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;

   (4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע.

    

   תכליתו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון

   16.סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע את הכלל המנחה לעניין ההיבט הרכושי של סיום חיי הנישואין, ועיקרו - עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווי כלל הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים, למעט המפורט בסעיף. בבסיס רעיון החלוקה השוויונית עומדת הנחת המוצא בדבר המאמץ המשותף של הצדדים. אלא שמטבעם של דברים לכל כלל יש את חריגו, סעיף 8 לחוק יחסי ממון מקנה שיקול דעת וסמכות לבית המשפט, בנסיבות מסוימות המצדיקות זאת, לקבוע איזון שווי נכסים שנצברו על ידם במשותף שלא מחצה על מחצה.

   אם כן, וכפי שהובהר בפסיקה, תכליתו של סע' 8 לחוק יחסי ממון בהקניית שיקול דעת רחב לערכאות השיפוטיות לסטות מכלל החלוקה השוויונית במקרים מיוחדים, במטרה למנוע עיוותי דין ותוצאות בלתי צודקות, לצמצם פערים כלכליים מהותיים לאחר הפירוד, ולהבטיח שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש". כך הובהר בפסיקה כי סעיף 8 לחוק יחסי ממון מעניק לבית המשפט סמכות אקוויטבילית מיוחדת לסטות מברירת המחדל של חלוקה שוויונית הקבועה בסעיף 5 לחוק, וזאת על מנת למנוע מצבים שבהם החלה דווקנית של החלוקה האריתמטית תוביל לעיוות דין קשה ולתוצאה שאינה צודקת. הטיב להבהיר את הדברים כב' הנשיא הש' י. עמית בעניין בגץ 2533/11 - פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים ואח', (2011) -

   "מטרת סעיף 8(2) היא לאפשר לבית המשפט להקטין פערים כלכליים בין בני זוג תוך התחשבות במכלול הנסיבות האישיות של בני הזוג, לרבות גיל, מצב בריאותי, ו"נכסי עתיד" או "נכסי קריירה" (קרי, נכסים הקשורים להון האנושי של בני הזוג, כגון תארים אקדמיים, רישיון, ניסיון מקצועי, כושר השתכרות, מוניטין וכיו"ב). דהיינו, החלוקה הלא שוויונית של הנכסים מכוח סעיף 8(2) לחוק נועדה אפוא למנוע תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש". זאת, כחלק מארגז הכלים שעומד לרשות בית המשפט לשם צמצום הפער בכושר ההשתכרות בין בני הזוג (שחר ליפשיץ יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון חוקים א 227, 304-296 (2009))"

   17.אלא שלשון החוק איננה מונה את השיקולים שיש לשקול במסגרת אותן הנסיבות ואין בסעיף 8 לחוק פירוט מהו קנה המידה להפעלת שיקול הדעת ולאופן הפעלת שיקול הדעת, למעט הקריטריון העמום בדבר קיומן של "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". מתוך שכך מצאנו את דבריו של בית המשפט העליון בעניין בג"ץ 6037/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו (2019)-

   "...לשון החוק איננה מונה את השיקולים שיש לשקול במסגרת אותן הנסיבות. מכאן כי הסעיף פותח אפשרות לבחינת שיקולי צדק והוגנות רחבים, על פי הנסיבות ולא על פי רשימה סגורה שנקבעה על ידי המחוקק. הפסיקה שפירשה סעיף זה קבעה כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות שיקולים כלכליים (ראו, בג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, סב(1) 235 (2006)). בין היתר, צוין כי באמצעות הסעיף "...נפתח פתח להעניק לצד החלש והנזקק (כמו האישה [או הגבר] המטפלת בילדים) יותר מאשר שווי מחצית הרכוש, מה שאין כן בחזקת השיתוף" (עניין יעקובי, בעמ' 614). במסגרת הקביעה של מהם אותם השיקולים הרלוונטיים שראוי לבחון במסגרת בסעיף 8, יש להציב כנגד עניינו גם את תכליתו של חוק יחסי ממון. היא "...ליצור איזון בין בני הזוג מתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון בין בני-זוג..." (שם, בעמ' 532; ראו גם את דברי ההסבר לחוק)..."

   18.מן הצד השני אין בית המשפט משמש כמתקן עולם, או שמא נאמר כפֵיָה הזורעת אבקת קסם ומפדרת את עניינם של הצדדים על מנת שיהא מושלם, או אך ורק על מנת ליצור מצג של חלוקה נעלה הנחזית כצודקת יותר מחלוקה כמותית שוויונית. ניסיון החיים מלמד שאין החיים שווים ויהא זה מלאכותי לנסות ולאזן את כישרונם ויכולתם של צדדים על ידי חלוקה לא שווה של רכושם על מנת להקנות להם עמדת פתיחה שווה לחיים שלאחר הפרידה. מתוך שכך הובהר בפסיקה כי השימוש בשיקול הדעת המוקנה בסעיף 8 לחוק יעשה במשורה ובצמצום, כאשר השימוש בו הוא בגדר החריג לכלל, שכן הכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, ולפיו רכוש בני זוג יתחלק באופן שווה ביניהם, אינו דבר של מה בכך ועל הטוען לסתירתו נטל כבד (וראו כדוגמה - בג"צ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים (2008), וכן ראו יצחק כהן, דיני המשפחה בישראל, עמ' 144) וכלשונו של בית המשפט בעניין בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני (2008) –

   "ברי כי הכלל הוא סעיף 5 ובגדריו יש לחתור לפתרון אופטימלי, לא בנקל וכעניין שבשגרה ייעשה שימוש בסעיף 8 (2)"

   ומעת שתכליתו של חוק יחסי ממון לפטור את בני הזוג, עת הגיעו לסיום יחסיהם, מלהתחרות זה בזה מי תרם יותר ומי הכניס יותר כסף לתא המשפחתי, מצאנו את דבריה של כב' הש' וילנר עוד בכהונתה בערכאת המחוזי -

   "סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקן לאחר. הכלל הוא כאמור, כי איזון משאבים ייעשה על דרך חלוקה שווה של שווי כלל הנכסים [...] השימוש בחריג שבסעיף 8 עלול לפגוע בזכויות אלה ויש על כן להיזהר פן השימוש שיעשה בו יחתור תחת תכלית חוק יחסי ממון וערכי הצדק אותם הוא נועד להגשים" (ע"מ (מחוזי חיפה) 614/07 פלונית נ' פלוני (2008) וכן ראו - עמ"ש (ת"א) 25798-02-21‏ פלונית נ' פלוני, (2022); עמ"ש (מרכז) 55308-09-22 ח. נ. ח. (2023))).

   דומה כי נחרץ יותר היה כב' הש' מ. דרורי בעניין ע"מ (ירושלים) 638-04 ח.ר נ' ר.ר (2005) -

    

   "...דעתי היא כי מן הראוי שהשימוש בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, ייעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר. עצם יישומו של סעיף זה, פוגע בוודאות המשפטית ובציפיות הצדדים. כמו כן, יש בו גם משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג שמחצית הרכוש הינה שלו (זכות, שכיום היא חוקתית, מכוח סעיף לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם" ובית המשפט מכוח סעיף 8 (2) הנ"ל, רוצה לקחת חלק מרכוש זה ולהעבירו לבן הזוג האחר..." (וראו - ש. ליפשיץ, השיתוף הזוגי, עמ' 319-320)

    

   19.כבר עתה נאמר כי לסברתנו הדבר מחייב איזון של כלל נסיבות ובחינת הסיבה לעושרו של צד אחד על פני משנהו, והאם פער זה הורתו בחיי הנישואין ובמהלכם. ויותר מכך, אנו סבורים כי אין להפעיל את סעיף 8 לחוק בכל מקרה של חוסר שוויון כלכלי, אפילו אם הוא בפער ניכר, אלא כאשר החלוקה השוויונית תעמיד אחד מבני הזוג במצב לא סביר ובמצוקה כלכלית בעתיד לאחר הפרידה – כאן מעניק המחוקק תרופה למצב הנובע מחלוקה שיוויונית-כמותית גרידא. כאשר עיקרו של הסעיף נועד להבטיח כי חלוקת הרכוש תתבצע באופן שיאפשר לשני בני הזוג קיום בכבוד וביטחון כלכלי מינימלי, תוך מניעת מצב שבו בן זוג שהקדיש את מרצו לבית ולמשפחה יישאר חסר כל. הבענו עמדה זו בעניין עמ"ש (מרכז) 56634-06-20 פלוני נ. פלונית (2021) עת ציינו כי יש לבחון-

   "מהו הסך שיוותר בידי כל אחד מהצדדים אחר ביצוע חלוקה שוויונית רגילה, שכן אפשר שגם אם קיימים פערים משמעותיים ביכולות הכלכליות של הצדדים הרי שאחר חלוקת הרכוש יקבל הצד החלש זכויות ורכוש בשיעור ניכר שיהא בו להעמידו על רגליו ויהא מוצדק בנסיבות העניין להסתפק בחלוקה מחצה על מחצה, ככלות הכול אין מטרת חלוקת הרכוש להשוות את כושר השתכרותם של הצדדים אלא אך ורק למנוע עוול לצד החלש יותר"

   להלן, בפרק היישום, נוסיף נחדד ונבהיר גישתנו זו.

   20.ועוד ראוי להוסיף ולהדגיש - מעצם העובדה שסעיף 8 לחוק אינו יוצר רשימה סגורה של נסיבות ושיקולים אותם ישקול בית המשפט קודם לקביעתו באשר להפעלת הסעיף, אתה למד כי מדובר בשיקול דעת רחב. כידוע אין ערכאת הערעור מתערבת, על דרך הכלל, בעניינם המסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אשר נחשפה לצדדים, התרשמה מהם, מאמינותם ומיכולותיהם האמתיות. כך נפסק לעניין זה בעמ"ש (מחוזי מרכז) 23025-08-21 א. א נ' ד. א (28.04.2022) -

   "...הפעלתו או אי הפעלתו של סע' 8 (2) לחוק - מצויים במתחם שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, כאשר ערכאת הערעור תתערב בשיקול דעת זה אך ורק במקרים חריגים וזאת כאשר הופעל סע' 8 מקום בו לא היה מקום להפעילו על פי הדין (דוגמת חלוקה לא שיוויונית בגין בגידה, אשר פסיקת בית המשפט העליון שללה מכל וכל, וראו - בג"צ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, [פורסם בנבו] (2008); בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] (2014)). זאת כיון ששיקול הדעת המוקנה לערכאה הדיונית נשען על היכרותה והתרשמותה מהצדדים ומטיב מערכת היחסים הכוללת בניהם, וכן מתחושת השופט היושב בדין באשר להוגנות שבחלוקת הנכסים בנסיבות הבאות לפניו. ודוק, אין בחוק פירוט של אותן "הנסיבות המיוחדות המצדיקות" שימוש בסעיף זה החורג מחלוקה שיוויונית, ומכאן שהמחוקק התכוון להקנות גמישות רבה בשימוש בכלי החלוקה המפורטים בסע' 8 ומכאן הפתח לשיקול דעת רחב ומקיף של הערכאה הדיונית, אשר לא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו בע"מ 7272/10 הנ"ל והניתוח הנרחב של הדיבור "נסיבות מיוחדות" שם)".

    

   יישום שיקול הדעת הנוגע להפעלת סע' 8 לחוק יחסי ממון בפסיקת בתי המשפט

    

   21.נוכח האבחנה הברורה בין הכלל וחריגו והזהירות הנדרשת בהפעלת החריג מצא, כדוגמה, בית המשפט העליון להתערב בשיקול דעתו של בית הדין הרבני הגדול שמצא להעביר לאישה רק חלק מזכויות הפנסיה של הבעל (בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים (2006). באותו עניין נידונה לפני בית הדין הרבני סוגיית חלוקת רכוש של בני זוג. בית הדין קבע כי בהתחשב בכך שהאיש הוא בן 64 ופרש לגמלאות בלא שיש לו השתכרות נוספת, ואילו האישה בת 49 ושנות עבודה והשתכרות רבות עוד לפניה, הרי שעל פי סעיף 8 לחוק, מן הראוי כי האיזון לא יהיה מחצה־ על מחצה. בית הדין קבע באותו עניין כי חלקה של האישה בזכויות הפנסיה של האיש יתייחס רק לחמש מתוך ארבע־עשרה השנים שהם יחד. האישה עתרה לבג"ץ. הנשיאה (כתוארה אז) ביניש קבעה כי על דרך הכלל, זכויות פנסיה שצבר בן זוג בעבודתו במהלך חיי הנישואין הם נכסים ברי־איזון, בין שגמלו ובין שטרם גמלו. זאת, נוכח ראייתן של זכויות אלה חלק מהתמורה הכוללת שקיבל בן הזוג בגין עבודתו. העמדה העקרונית של בית הדין היא כי בעת קביעת הנסיבות המיוחדות יש להביט לא רק לעבר העבר אלא גם לעבר העתיד, כדי להביא לאיזון משאבים שיאפשר לשני בני הזוג סיכוי הוגן לקראת החיים שלאחר הפירוד. כב' הש' בייניש ביטלה את החלטתו של בית הדין הרבני, שכן לא נטען ולא הוכח שאיזון שווה של זכויות הפנסיה בין בני הזוג יותיר את האיש בלא יכולת כלכלית לתמוך בעצמו לאחר הגירושין. למעשה הפנה בית המשפט העליון את עיקר הזרקור לבירור עובדתי- האם כתוצאה מהחלוקה הקבועה בחוק יגרם נזק ממשי לאחד מבני הזוג עד כדי אי אפשרות להוסיף ולנהל את חייו בעתיד באופן ראוי וסביר.

   22.ועוד – הובהר בפסיקה כי סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, המאפשר לבית המשפט לקבוע איזון משאבים שאינו מחצה על מחצה בנסיבות מיוחדות, לא נועד לשמש כלי לעקיפת הוראות המחוקק או לביצוע "חלוקה מחדש" של נכסי ירושה שהמחוקק החריג במפורש. ניסיון להשתמש בסעיף זה כדי לנשל צד מזכויותיו המשותפות רק בשל קבלת ירושה נאה נדחה בפסיקה. כך בתלה"מ (משפחה תל אביב-יפו) 49666-11-20 פלונית נ' פלוני (17.9.2024)‏‏ נקבע -

   "...זאת ועוד, לא כל אימת שבין בני זוג נוצר פער כלכלי לאחר הפירוד, קמה הצדקה לחלק את משאבי הצדדים באופן לא שווה. יש לבחון גם האם הפער הכלכלי היחסי בין בני הזוג מקורו ב"מחיר" ששילם בן הזוג שלו הכנסה נמוכה יותר על מנת לאפשר את התפתחותו הכלכלית של משנהו. מקום בו הפער הכלכלי נובע מקיומו של נכס חיצוני לאחד מבני הזוג, למשל שקיבל בירושה או במתנה, ככלל אין בכך כדי להצדיק מתן פיצוי באיזון המשאבים לבן הזוג שלו הכנסה נמוכה יותר" (הדגשה שלנו; וכן ראו לאחרונה - תלה"מ (משפחה תל אביב-יפו) 3112-06-23 פלוני נ' אלמונית (2026) בסע' 44 לפסק הדין)

   בעניין תלה"מ (משפחה תל אביב-יפו) 63643-01-18 פלונית נ' אלמוני (2023), כבענייננו, ביקש הבעל להחיל את הוראת סע' 8 (2) לחוק באופן שלא יידרש להעביר מזכויות הפנסיה שצבר לאישה, כיוון שלטענתו קיים פער כלכלי משמעותי בין הצדדים אחר שהאישה קיבלה במתנה מבני משפחתה נכסים משמעותיים. בית המשפט דחה טענתו וקבע –

   "...האיש מבסס את עתירתו על הפער בין מצבת הנכסים שבין הצדדים, בשים לב לזכויות האשה בנכסיה כנגד זכויותיו במחצית מזכויות הבעלות בבית המגורים. אין בעובדה זו כדי להצדיק חלוקה שאינה שווה ברכוש הצדדים. אין בהיווצרות פער כלכלי לאחר הפירוד לכשעצמו, כדי ליישם החלת החריג הקבוע בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. השיקול העיקרי הנדרש לשם החלת החריג האמור הוא בדיקת מקור אותו פער כלכלי – האם הוא נוצר במהלך החיים המשותפים, ובפרט האם הוא נוצר בעקבות ויתור שהקריב הצד הטוען להחלת החריג לטובת הצד השני. כאשר מקור הפער הכלכלי הנטען נובע מבעלות הצד השני על נכס חיצוני, בפרט כאשר אותו צד קיבל אותו במתנה או בירושה, אזי לא מתקיימת ההצדקה הנדרשת לשם החלת החריג... אחת מהדרכים שבהן האיש עתר להחיל את החריג היא בהחרגת הזכויות הסוציאליות הרשומות על שמו מאיזון המשאבים. לפי הפסיקה, הזכויות הסוציאליות נצברו כתוצאה מתעסוקה וככזו היא נכללת ברכוש שנצבר בזכות מאמץ משותף (ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה (3) 793 (1993); ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו (1) 602 (1992)). חיזוק להתייחסות אל זכויות הסוציאליות כנכס משותף מובהק נלמד מבחירת המחוקק לציין במפורש בנכסים משותפים ובני איזון בסעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון. על כן, טענת האיש, כי נכסיה החיצונים של האשה, שהוקנו לה במתנה עובר לנישואין, שוללים את זכותה של האשה לחלקה בנכס משותף מובהק, שנצבר במהלך החיים המשותפים, מנוגדת לדין... נכסי האשה הם נכס חיצוני שלא הושקעו בו משאבים משותפים מהותיים בשום צורה. על כן, אין בעצם קיומו כדי להצדיק את החלת החריג" (ההדגשה אינה במקור ה.ש)

   ויפים הדברים לנדון ככפפה ליד, כפי שנחדד בהמשך הדברים.

   מן הדין לנדון

   23.בנדון פעל בית משפט קמא כהוראת בית המשפט המחוזי בפסק הדין מיום 3.11.21 והורה לאקטואר להשלים את חוות דעתו, בכל הקשור לפרטים האקטוארים והחשבונאים הקשורים באיזון המשאבים של נכסי הצדדים. אכן, בית המשפט לא הורה על מינוי שמאי להערכת הנכס אותה ירשה המשיבה (וערכאת הערעור דחתה רמ"ש שהוגשה על החלטה זו, ראו – החלטה מיום 30.1.3 ברמ"ש 52543-01-23) אולם, דומה כי אין חולק כי שוויו עצום ועולה כדי עשרות מיליונים לפחות (המערער טוען כ – 150 מיליון ₪ אך גם אם שווי הנכס הוא מחצית מסך זה עדיין עסקינן בנכס ששוויו רב, לכאורה, פער עצום בין יכולות הצדדים). אולם זהו נכס חיצוני אשר למערער אין חלק בו וכפי שנקבע בפסיקה הוא אינו יכול "לנגוס" בו או לקבל "הטבות חלופיות" לשוויו באמצעות הוראות 8 (2) לחוק אשר לא נועדו לצורך כך, על חשבון המשיבה, כגון חלקה בזכויות הפנסיה של המערער. על המערער להוכיח כי בהינתן שבת זוגו "התעשרה" בשל אירועים החיצוניים לנישואין, איזון שוויוני של המשאבים שצברו הצדדים עצמם יותיר אותו במצב בו התנהלותו העתידית תהא בלתי אפשרית, ובמילים אחרות עליו להוכיח מצוקה כלכלית אמיתית הנובעת מהחלוקה מחצה על מחצה.

   בית משפט קמא מצא – עובדתית - כי המערער לא עמד בנטל זה.

   24. בית המשפט עמד על כך שבניגוד לטענותיו של המערער לא ניתן לומר שמצבו הכספי אחר הפרידה הפך להיות קשה ובלתי נסבל. נמצא כי נוסף לגמלת הנכות וקצבת הפנסיה אותה הוא מקבל הרי שלאחר איזון המשאבים בין הצדדים נותר בידיו סך של כ – 800,000 ₪, כעולה מדו"ח האקטואר, וכמו כן קיבל המערער מחצית מתמורת דירת המגורים המשותפת לצדדים, אשר לטענת המשיבה נמכרה בכ – 5 מיליון ₪. אכן במצב דברים שכזה לא ניתן לטעון כי עתידו הכלכלי של המערער מעורער וכי הוא מצוי במצוקה כלכלית אף בהינתן גילו ומצבו הרפואי. דומה יש לו די רכוש על מנת להבטיח אף את עתידו, זאת גם אם נתעלם מטענות המשיבה לזכויות כאלה ואחרות שיש למערער בחברות שונות. בית משפט קמא עמד על כך שבהתעלם מזכייתה של המשיבה בירושה הנאה הרי ש-

   "על פי חוות דעת האקטואר שהוגשה ביום 30.07.24, עולה כי הפערים בזכויות שצברו הצדדים אינם משמעותיים בין מצבם הכלכלי של הצדדים. כך נמצא כי בגין התחשבנות בין הצדדים, על האיש להעביר לאישה סך של 4,910 ₪. הצדדים הגישו עמדתם לחוות הדעת אולם אף אחד מהם לא ביקש לחקור את המומחה" (סע' 31 לפסק הדין המשלים).

   ועיקר –

   "התרשמתי כי מצבו הכלכלי של האיש אינו כה גרוע כפי שהוא מנסה לצייר, ובוודאי אין בו כדי להצביע על נסיבות חריגות שמצדיקות את הפעלת הסעיף לטובת האיש. אין מדובר באיש הנמצא במצב של עוני או מצוקה כלכלית חמורה אשר מצדיקה חריגה מאיזון המשאבים הרגיל" (שם, סע' 33).

   יתר על כן, בית המשפט מצא כי במהלך חיי הנישואין לא נדרש המערער לוותר על דבר מהקריירה שלו לטובת המשיבה, ולמעשה העובדה שבמהלך חיי הנישואין המשיבה טיפלה בנכס הנזכר ודאגה להשכרת דירות בנכס רק הטיבה את מצבה הכלכלי של המשפחה, וממילא אף את מצבו של המערער (ראו סע' 32 לפסק הדין).

   לצד זה באה, כאמור, התרשמותו החד משמעית של בית המשפט כי איזון המשאבים מחצה על מחצה לא יפגע ביכולתו של המערער לממש את צרכיו הבסיסיים בנסיבות הנדון-

   "לא התרשמתי כי האיש היה הצד המוחלש כלכלית באופן משמעותי יותר מהאישה, ולא הוצגו ראיות שמצביעות על כך שאי איזון בחלוקה יפגע במימוש צרכיו הבסיסיים של האיש באופן כה קיצוני" (סע' 28 לפסק הדין)

   וכפי שציינו לעיל בפרק המפרט את הפן הנורמטיבי – בית המשפט סבר כי אין לעשות שימוש בסעיף 8 (2) לחוק על מנת להפיק "רווח" מהיקף נכסיו החיצוניים של הצד שכנגד -

   התעשרותה של האישה, עקב הירושה הנאה שקבלה מאביה, כשלעצמה, אין בה כדי להוות נסיבה חריגה המצדיקה איזון לא שוויוני. שוכנעתי כי משך כל חיי הנישואין הצדדים עבדו, צמחו והתפתחו מבחינה מקצועית, כל אחד בתחומו, ואף אחד מהם לא הקריב את עצמו למען האחר. שניהם השכילו לפתח קריירות, וזאת במקביל לתפקודם המשמעותי כהורים וכזוג.

   דומה, אפוא, כי בית המשפט שקל ובחן היטב את כלל השיקולים השונים שפורטו בפסיקה ככאלה המשמשים אבן בוחן לעניין אפשרויות השימוש בסעיף 8 (2) לחוק ולא מצאנו כי נפלה טעות חריגה בשיקול דעתו המצריכה את התערבותנו.

   עד כאן הדין.

   מאחורי פרגוד הדין

   25.בצד האמור לעיל, לא נוכל שלא לסיים בנימה אישית – ראוי שיתנו הצדדים על ליבם כי לא "כל הארץ משפט" ולא בכל מחלוקת ראוי שייקוב הדין את ההר. בנדון הצענו לצדדים מספר הצעות על מנת לסיים ההליך בפשרה ראויה, הצעות שיש לומר כי דרשו מן המשיבה ויתורים זניחים באופן יחסי להון בו זכתה. המשיבה בחרה לדחות הצעתינו כלאחר יד ועל כך יש להצטער. ככלות הכול, הצד שכנגד, המערער, אינו זר מן השוק, הוא מי אשר עמו חייתה שנים רבות, בנתה ביתה וגידלה ילדים משותפים, על אף הקרע שנתגלע ביניהם. בהינתן שהוויתורים הכספיים אותם הצענו היו זניחים באופן יחסי וברי כי אין בהם כדי לפגוע במשיבה ובמצבה הכספי/כלכלי ולו במעט, איננו יכולים שלא להצר על סירובה זה. כידוע, הדין קשה כברזל הפשרה רכה כחמאה, לפיכך על אף פסק דיננו זה המביא את הדין ככתבו וכלשונו, ראוי שישקלו הצדדים ליישם איזו מן הפשרות שהוצעו על ידינו על מנת להקל מעוקצו של דין על אף שזה נחתם. "כמים הפנים אל הפנים כך לב האדם לאדם" (משלי כ"ז, י"ט) - רוצה לומר - המאיר פנים לחברו, העולם מחזיר לו טובה וברכה. כך אמר החכם באדם, ודומה כי ראוי להאזין לדברי חכמים.

   סוף דבר

   26.הערעור נדחה.

   בנסיבות העניין לא מצאנו להטיל על המערער הוצאות מכבידות יתר על המידה ואנו נעמידם על 10,000 ₪ בלבד, אשר יועברו לידי המשיבה באמצעות בא כוחה מתוך הערובה שהופקדה על ידי המערער בתיק. יתרת הערובה תושב לידיו באמצעות באת כוחו.

   ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

    

   ניתן היום, ג' אב תשפ"ו, 17 יולי 2026, בהעדר הצדדים.