פס"ד בערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פעולה הגורעת דירת מגורים מקופת הנשייה

בפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום באילת (כב' השופט ניר שנידרמן) בחדל"פ 33786-06-24, מיום 22.3.25, בה דחה את בקשת הנאמן לביטול פעולה הגורעת דירת מגורים מקופת הנשייה.

רקע

1. ביום 4.8.24 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינה של משיבה 2 ("היחידה") בתיק חדל"פ 33786-06-24, לבקשתה מיום 16.6.24; נוכח מצבה, לא הושת על היחידה תשלום חודשי; היחידה גרושה ממשיב 3 (להלן: "המשיב"), אם ל-4 ילדים, שניים מהם משותפים עם המשיב; היחידה הצהירה על חובות בסך 198,600 ₪; ביום 12.3.25 עדכן הנאמן שמצבת החובות המאושרת מסתכמת בסך 213,360 ₪.

2. ביום 19.11.24 הגיש הנאמן בקשה לביטול פעולה הגורעת מקופת הנשייה (להלן: "הבקשה לביטול הענקה"), בהתאם לסעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 ("החוק"), בקשר עם העברת זכויותיה של היחידה בדירת מגורים ברחוב XXX בXXX, גוש XXX, חלקה XXX, תת חלקה XXX (להלן: "הדירה") למשיב.

   בבקשה נטען, בין היתר, כי: היחידה והמשיב (להלן: "בני הזוג") היו בזוגיות מספר שנים ולהם שני קטינים משותפים; ביום 13.7.15 חתמו בני הזוג על הסכם ממון, שהתייחס לנכסי נדל"ן שונים (שאינם קשורים לדירה), כלי רכב וזכויות פנסיוניות; ביום 4.2.16 נישאו בני הזוג; ביום 11.3.18 רכשו בני הזוג את הדירה בסך 1,250,000 ₪, ולצורך כך נטלו הלוואת משכנתה בסך 706,000 ₪, שסולקה ביום 15.7.21; בני הזוג נפרדו זה מזו וביום 14.3.23 הגישו לבית הדין הרבני הסכם גירושין, במסגרתו ויתרה היחידה על זכויותיה בדירה לטובת המשיב ללא תמורה; ביום 1.9.24, לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים, הועברו זכויות היחידה בדירה למשיב.

3. ביום 22.3.25, לאחר שהוגשו תשובות הצדדים, לפיהן היחידה הצטרפה לעמדת הנאמן והמשיב ביקש לדחות את הבקשה, והתקיים דיון, דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול ההענקה.

4. על החלטה זו מערער הנאמן.

   החלטת בית משפט השלום והערעור

5. החלטת בית משפט קמא

   ב-22.3.25 קבע בית משפט קמא:

   "החלטתי לדחות את הבקשה לביטול פעולת העברת זכויותיה של היחידה בדירת המגורים ברח' XXX בXXX, גוש XXX חלקה XXX תת-חלקה XXX (להלן: "הדירה") לידי גרושה, מר פלוני (להלן: "הגרוש") ...

   בענייננו, ויתרה היחידה על זכויותיה בדירה כשנה לפני שביקשה לפתוח בהליכי חדלות הפירעון והשיקום הכלכלי (והעברת הזכויות לגרוש הושלמה לאחר שניתן הצו לפתיחת הליכים) אך הדבר נעשה בהתאם להוראות סעיפים 4(ד), 5, 6 ו-15 להסכם הממון בין השניים, שאושר עוד בשנת 2015 על-ידי כב' השופט ברינגר (תה"ס 24979-10-15) ומכוח פסק דינו של ביה"ד הרבני בבאר-שבע משנת 2023 (תיק מס' 1327134/3) שאימץ את הסכם הגירושין בין השניים. השופט והדיינים הנכבדים מצאו כי תמורת ויתורה על זכויות בדירה קיבלה היחידה זכויות אחרות (כדוג' הלוואה כספית ו/או מזונות) והיעתרות לבקשה הנוכחית כמוה כ-"התגברות" (override) על החלטותיהם, שהגם שאין חולק כי מצויה בסמכותי בגדרו של הליך זה, יש להותירה למקרים חריגים בהם אישרו, מבלי משים, שופטים/דיינים נכבדים פעולה שיש להורות, בדיעבד, על ביטולה בהתאם להוראת סעיף 220 לחוק (או בהתאם להוראת סעיף 221). לא מצאתי כי זה המקרה.

   מכל מקום, (גם) לא התרשמתי כי העברת הזכויות בדירה לידי הגרוש נעשתה בחוסר-הגינות ו/או בכוונה לגרוע מזכויות נושיה של היחידה, כלשון פסיקת בתי המשפט אליה הפנה הנאמן בסעיף 17 לבקשתו - אף שחלקם, למצער, היו ידועים ליחידה (וככל הנראה גם לגרוש) באותה עת.