עומרי נ' בטיטו

פסק דין

לאחר שמיעת עדויות הצדדים וראיותיהם ביום 08/11/10, הסכימו הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984.

התובע הינו רופא שיניים במקצועו והנתבעות, אם ובִּתהּ, קיבלו מהתובע בשנת 2009 מספר טיפולי שיניים. ההליכים החלו כתביעה לסכום קצוב כנגד הנתבעות וכן כנגד אבי המשפחה (כנגדו קיים פסק דין חלוט על מלוא סכום התביעה, בשל העדר הגנה).

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים וראיותיהם לכאן ולכאן, הנני מורה כדלקמן:

התביעה כנגד הנתבעת בתא"מ 40059-01-10, נדחית והנני גם מקבלת את טענתה כי החוב באשר לטיפול שהיא קיבלה מהתובע, נפרע (רא' נ/1). אין היא נושאת בהתחייבויו נוספות לתובע.

התביעה כנגד הנתבעת בתא"מ 16623-04-10 מתקבלת, בחלקה. מקובלת עלי טענת התובע שבני הזוג הציגו את עצמם כיחידה מאוחדת וכמי שנטלו על עצמם את האחריות המשותפת, ביחד ולחוד, לשלם בעבור הטיפולים שהוא ביצע עבור בני המשפחה. מצבם הכלכלי הקשה של בני הזוג הוסתר על ידם מהתובע.

פסק הדין כנגד הנתבעת בתיק 16623-04-10 , יועמד על סך כולל של 6,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.

הסכומים שנפסקו כנגד הבעל והאשה אינם זהים, אך הינם חופפים ,בגובה החוב הפסוק של הנתבעת וכל זיכוי או תשלום שיבוצע לגבי חובו של האחד מהם, יזוכה בו זמנית מחובו של השני.

כך הדבר לגבי הזיכוי של ה-700 ₪ ששולם (בקשר לחוב על הטיפול שהבת קיבלה). סכום זה של 700 ₪ ,יש לנכות מהחוב הפסוק של כל אחד מבני הזוג, נכון למועד תשלומו.

בנסיבות העניין ,אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"א, 10 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.