עובד ואח' נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכ' ההתנקות

פסק - דין

1.לפנינו ערעור לפי סעיף 17 לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן – החוק), אשר בו מתעוררת השאלה היכן מרכז חייו של קצין בצבא הקבע, שעקב תפקידיו הצבאיים עובר עם משפחתו להתגורר בבסיסים צבאיים שונים, לתקופות קצובות בהתאם לדרישת התפקידים אותם הוא ממלא, על פי חוזי העסקה שחתם עם צה"ל.

המסגרת הנורמטיבית

2.בהתאם למטרות החוק להעניק למפוני גוש קטיף, במסגרת תוכנית ההתנתקות, פיצוי ראוי והוגן בנסיבותיו המיוחדות של העניין – מהווה מרכז חייו של אדם ו/או מקום מגורים קבוע בישוב מפונה, תנאי לקבלת פיצוי בשל בית מגורים לפי מסלול ב' (ולא לפי מסלול א') מכוח סעיף 36 לחוק, וכן לקבלת פיצוי בשל ותק אישי מכוח סעיף 46, לפיצוי בשל דמי שכירות מכוח סעיף 45, למענק הוצאות הובלה והתארגנות מכוח סעיף 44, לפיצוי בשל הלוואה עומדת מלאה מכוח סעיף 47, ולשיפוי בשל מס רכישה מכוח סעיף 48 לחוק.

3.סעיף 2(ב) לחוק קובע:

"לשם קביעת מקום מרכז חייו של תובע לעניין חוק זה, יובא בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם, בין השאר:

(1) מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;

(2) חברותו באגודה שיתופית התיישבותית או באגודות שיתופיות אחרות של יישוב מפונה".

הפסיקה שהתפתחה לגבי פרשנות המונח "מרכז חיים" שבחוק קובעת כי המבחן הוא אובייקטיבי, הבוחן זיקות פיזיות למקום, וכן מבחן סובייקטיבי, הבוחן את הזיקות הנפשיות הקושרות את האדם למקום, כאשר הבכורה שמורה למבחן האובייקטיבי, המתעניין בחזות החיצונית של הדברים על פי מציאות החיים למעשה (ראה בין היתר וע 138/05 בעניין סלוק [פורסם בנבו], שניתן ביום 28/8/06, וע 114/05 בעניין דבורה חורש וכן פסקי דין מאוחרים יותר כגון וע 130/07 בעניין שפירא [פורסם בנבו] מיום 19/11/07, וע 117/07 בעניין דהן מיום 16/7/07, וע 185/06 בעניין עטיה [פורסם בנבו] מיום 25/2/08, וכן וע 184/08 בעניין סקציאר [פורסם בנבו] מיום 15/7/09.

יש לבחון את איכות הזיקות מול כמות הזיקות, ולא די בהשוואת מספר הזיקות שבצד האחד של כף המאזניים אל מול מספר הזיקות שבצד האחר.

הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים המשפטיים

5.מהמסמכים שהוצגו בפני המשיבה על ידי המערערים עולה כי המערער, יליד 18/12/1971, הינו קצין בחיל האוויר ובהתאם לחוזה ההעסקה שלו בשירות הקבע בצה"ל הוא צפוי לשרת עד ליום 28/2/2013.

6.המערער עבר לגור בחודש יולי 1993 אצל אחותו ביישוב המפונה אלי סיני, וזאת בעקבות פטירת אביו.

כפי שעולה מתצהירו של המערער מיום 13/11/05, שהוגש בתמיכה לתביעת הפיצויים שהוגשה על ידו על פי החוק (להלן – התצהיר),בעת המעבר לבית אחותו באלי סיני שירת המערער בבסיסי חיל האוויר בחצרים ובמצפה רמון, ואת חופשותיו בילה באלי סיני.

7.בשנת 1996 מונה המערער לתפקיד מטה בקריה בתל-אביב וזכה לדירה שכורה מטעם הצבא באזור המרכז (ראה סעיף 8 לתצהיר).

8.בחודש יוני 1997 התחתן המערער עם המערערת, ועל פי סעיף 9 לתצהיר היה ברור לבני הזוג כי ביתם יוקם ביישוב אלי סיני, מיד כאשר התפקיד הצבאי יאפשר זאת.

אין פירוט בתצהיר היכן התגוררו בני הזוג לאחר נישואיהם ועד לחודש אוגוסט 1998, עת עברו להתגורר בבסיס חיל האוויר בחצרים.

9.בשנת 2000 רכשו המערערים בית מס' 101 ביישוב אלי סיני (להלן – הבית), שיפצו אותו, ובחודש אוגוסט 2001 עברו להתגורר בו עם שני ילדיהם שנולדו בינתיים.

לטענת המערערים,הבית הושכר למשפחת כהן (להלן – השוכרים), משנת 2000 ועד חודש יוני 2001.

( יצויין, כי לגרסת השוכרים הם התגוררו בבית המערערים עד לחודש אוקטובר 2002 ולא עד לחודש יוני 2001, כפי שטוענים המערערים).