עד"י 1258/15 יעקוב כאמל מוסא הוארין נ' התביעה הצבאית

הרקע

עניינם של ערעורים אלה הוא בשאלה, האם העונש שנגזר על המשיב הולם את העבירות בהן הורשע, והאם נכון היה לבטל הקלה בעונש שניתנה לו במסגרת "עסקת שליט", ולהחזירו לריצוי יתרת מאסר של יותר משלוש שנים.

יעקוב הוארין (להלן – המערער)  נשפט בתיק בימ"ש יהודה 2295/10 בגין יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, ונגזרו עליו 5 שנות מאסר לריצוי בפועל ועונשים נוספים. ביום 18/12/11, לאחר שריצה רק כשנה ושמונה חודשים מתוך עונש המאסר בפועל, שוחרר מן הכלא במסגרת "עסקה" עם חמאס, לשחרור החייל החטוף גלעד שליט.

ביום 14/1/15 הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירות של שימוש במסמך מזויף, התחזות כאחר, ניסיון להפרת הוראה בדבר סגירת שטח, והפרעה לחייל. זאת, על כך שב- 10/3/14 הגיע למחסום חיזמא, במטרה לצאת מן האזור אל תוך ישראל. הוא הציג בפני כוחות הביטחון במחסום תעודת זהות ישראלית מזויפת, והתחזה להיות אדם אחר. כשהתגלה דבר ההתחזות, המערער התפרע וניסה להימלט מן המקום, עד שנעצר בידי אחד המאבטחים במקום, תוך שימוש בכוח.

בבית המשפט יהודה דן כב' השופט רס"ן מאיר ויגיסר בעונש הראוי למערער בגין הרשעתו הנוכחית, וגם באפשרות להחזירו לכלא לריצוי יתרת עונשו הקודם. כב' השופט ויגיסר דחה את טענותיו של הסנגור, כאילו אי אפשר לבטל את ההקלה בעונש הקודם, רק משום שלא הוצג מסמך חתום בידי המערער, שיוכיח כי הוסבר לו באילו תנאים יוחזר לכלא. השופט פסק, כי התנאים להחזרת משוחררי "עסקת שליט" לכלא קבועים בדין, הן בצו בדבר הוראות ביטחון והן בהוראה הכללית שמכוחה שוחררו המערער וכלואים אחרים. אי ידיעת דין זה אינה פוטרת את המערער מהשלכותיה של הפרת התנאים. עוד ציין השופט ויגיסר, כי באמרתו המשטרתית של המערער יש רמז לכך שהמערער ידע כי אסור לו לבצע עבירות, כחלק מהתנאים שהוטלו עליו לאחר שחרורו המוקדם מן המאסר.

בגין העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי הוטלו עליו מאסר של 40 יום בפועל, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וקנס בסך 1,000 ₪. בנוסף הורה כב' השופט ויגיסר על ביטול ההקלה בעונשו של המערער, והחזרתו לכלא לריצוי יתרת המאסר שנגזר עליו בתיקו הקודם, 2295/10, במצטבר לעונש החדש שנגזר עליו.

על גזר דין זה הוגשו ערעורים, הן מצד ההגנה והן מצד התביעה.

נימוקי הצדדים בערעור

ערעור ההגנה

הסנגור הנכבד עו"ד אגבריה טען בלהט רב, כהרגלו, כי לא היה מקום לבטל את ההקלה בעונש ולהחזיר את המערער לרצות את יתרת העונש. הנימוק העיקרי לכך, לטענת הסנגור, הוא שהמפקד הצבאי או נציגיו, חייבים להסביר לכלוא המשתחרר שחרור מוקדם מהם התנאים להחזרתו לכלא, בדומה לנהוג לגבי מאסר מותנה המוטל בבית המשפט. מודעותו של המשתחרר לתנאים לביטול ההקלה בעונשו היא עניין חשוב מאד, שבלעדיו אין זה הוגן להחזירו לכלא. במקרה זה לא הוכח על ידי התביעה כי הוסבר למערער כראוי, שעליו להימנע מביצוע עבירות שעונשן 3 חודשי מאסר ומעלה, ולכן אי אפשר לבטל את ההקלה בעונשו.

אמרתו של המערער במשטרה, שבה מסר כי יש לו מסמך מסוים בבית, אינה מלמדת מהו המסמך, ומה ידע המערער על תנאי שחרורו. התביעה לא עמדה בנטל להוכיח האם חתם המערער על מסמך כלשהו עם שחרורו.

עוד טען הסנגור, כי החלטת המפקד הצבאי על ההקלה בעונש אינה בגדר "דין" כללי, ולכן אי ידיעת תוכן ההחלטה פוטרת אותו מהשלכותיה של ההחלטה; היא אינה יכולה לחייב את המערער ולבטל את ההקלה בעונשו.

אשר לעונש שנגזר בתיקו הנוכחי של המערער, טען הסנגור כי מדובר בעונש הולם שאין להתערב בו.

ערעור התביעה

התובע הנכבד טען, כי המערער מנוע מלטעון שמצד אחד הוא זכאי להיות משוחרר לפי החלטת המפקד הצבאי, ומצד שני אין הוא מחויב בתנאים שנקבעו באותה החלטת שחרור. מעבר לכך, הצו בדבר הוראות ביטחון קובע את התנאים שנלווים לשחרור מוקדם ממאסר, וכפי שכבר נפסק, אי ידיעת תנאי השחרור שבדין – אינה יכולה לשמש עילה להימנע מהחזרת המשוחרר לכלא. השאלה, אם הוסבר לנאשם מהם תנאי השחרור היא למעלה מן הצורך, ואינה תנאי להחזרתו לכלא.