א.ח. נ' ביטוח לאומי

השופט רועי פוליאק

ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (הנשיא אלכס קוגן ונציגי הציבור גב' דליה רוזנטראוב ומר זאב שטיין; ב"ל 27859-08-14), לפיו נדחתה תביעת המערערת לקצבת שארים מהמשיב, מהטעם לפיו אין לראות במערערת "אלמנה" של מר א.ח. ז"ל (להלן – המנוח) חרף העובדה שבעת פטירת המנוח היו המערערת והמנוח נשואים כדין.

רקע 

הנפשות הפועלות וההליך בבית הדין האזורי

1. המערערת, ילידת שנת 1959, נישאה למנוח בחודש אוקטובר 1983 ונולדו להם ארבעה ילדים. בסמוך ללידת הבת הרביעית של בני הזוג, בשנת 1991, נעלם המנוח, ששקע בחובות כבדים, מהבית, שנמכר על ידו, ומשהמנוח לא אותר הוכרה המערערת על ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה (הרב ח' הרצברג, אב"ד; החלטה מיום 28.7.2004) כ"עגונה".

2. רק בשלהי חודש אוקטובר 2009 חודש הקשר בין המנוח לבין בני משפחתו עת אושפז המנוח בבית אבות בן יהודה (להלן – בית האבות), בו סיימה המערערת את עבודתה כסגנית אם הבית מספר ימים לאחר האשפוז. בהמשך, הועבר המנוח למשך כשנה לבית אבות בו אושפזו מי שסווגו כבעלי הפרעות התנהגות, ובחודש ינואר 2013 חזר המנוח, במצב של תשישות נפש, לבית האבות. ביום 4.8.2014 נפטר המנוח. בדיעבד הסתבר, כי טרם אשפוזו של המנוח בבית האבות, היה המנוח דר רחוב ("הומלס").

    

3. תביעת המערערת לקבלת קצבת שארים נדחתה על ידי המשיב, בנימוק לפיו המערערת חיה בנפרד מהמנוח בלפחות שלוש מתוך חמש שנות חייו האחרונות ובכללן בשנים עשר החודשים שלפני פטירתו. כמו כן ציין המשיב, כי בתקופה האמורה המנוח לא שילם בפועל מזונות למערערת ולא היה חייב במזונותיה על פי פסק דין.

    

4. בבית הדין האזורי טענה המערערת כי יש להכיר בה כ"אלמנה" של המנוח, הזכאית לקצבת שארים, הן לנוכח חיובו של המנוח בפסק דין חלוט למזונות והן לנוכח העובדה שבני הזוג מעולם לא נפרדו מרצון, אלא נסיבות אוביקטיביות הן שגרמו לפרידה, וכי, מכל מקום, מעם אשפוזו של המנוח בבית האבות חודש הקשר בינו לבין המערערת וילדיהם ושוב אין לראות בהם פרודים. בפני בית הדין האזורי נשמעו עדויות המערערת וחתנם של בני הזוג וכן עדות גב' נסרין בכר, עובדת סוציאלית בבית האבות, אשר העידה מטעמו של המשיב. לאחר בחינת העדויות ומכלול הראיות בתיק, קבע בית הדין האזורי כי שוכנע כי בני הזוג היו פרודים מעת היעלמו של המנוח בשנת 1991 וכי דין התביעה להידחות.