נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.המערער הגיש תביעתו לבית הדין האזורי בתל אביב כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי, שדחה תביעתו להכיר באירוע מיום 26.5.11 במהלכו נפגע בברכיו, כתאונה בעבודה. במכתבו ציין המוסד כי המערער אינו מבוטח כעובד שכיר ולא הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו ובין מעסיקו, שהוא בן דודו, מר עמי לגזיאל. כמו כן ציין המוסד כי המערער לא היה רשום כעובד עצמאי בעת פגיעתו. בית הדין האזורי בתל אביב דחה את תביעת המערער (סגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום; ב"ל 18429-10-12), ועל כך הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.המערער, בנאי במקצועו, יליד שנת 1944, בן 67 במועד קרות האירוע התאונתי הנטען, עבד במהלך שנים לפני מועד האירוע כשכיר בחברות בנייה (ראו בתיק מסמך הביטוח הלאומי מיום 28.4.13, רשימת תקופות דיווח, תקופות עבודה ופרטי המדווחים, להלן: מסמך הביטוח הלאומי). לפי העולה ממסמך הביטוח הלאומי, המערער לא היה מדווח כעובד במשך מספר חודשים, בתקופה שמיום 31.8.10. לאחר מכן מצוינת תקופת ביטוח מיום 1.5.11 ועד ליום 31.5.11 אצל "לגזיאל עמוס ריצוף". מר עמוס לגזיאל (להלן: לגזיאל), בן דודו של המערער, הוא קבלן בניין העוסק בעבודות שיפוץ. לתיק בית הדין הוגש אישור אגף מס הכנסה כי אין למערער תיק במס הכנסה. למערער הוצא תלוש שכר בגין ארבעה ימי עבודה בחודש מאי, שהראשון בהם 23.5.11, ושכר העבודה ליום הוא 250 ש"ח.

אין חולק כי במועד קרות האירוע התאונתי הנטען, 26.5.11, ביצע לגזיאל, בין השאר, עבודות שיפוץ בדירה בהרצליה. המערער טוען כי נפגע בעת שעבד אצל לגזיאל באותה דירה.

3.במסמך קופת חולים לאומית מיום 26.5.11, חתום על ידי ד"ר אברהם משיח, נרשם בסעיף "תלונות" המערער כך: "נפילה מגובה כאבי ברכיים, גב תחתון ואגן ירכיים, מופנה בדחיפות למיון". במסמך מרכז רפואי צאנז מבית החולים לניאדו בנתניה מיום 26.5.11 בסעיף: "תלונה עיקרית" נרשם: "לדבריו, ביום קבלתו נפל בעבודה מגובה כ1 מטר, נחבל בברכו....ובידיים נבדק בקופ"ח והופנה למיון". במסמך מאוחר של ד"ר משיח מיום 30.8.11 נרשם: "חבלה סיבובית לברך ימין". יצוין כבר כאן כי המערער לא ידע לומר מדוע כך נרשם.

4.בתביעתו למוסד לביטוח לאומי שהוגשה ביום 26.6.11 ציין המערער כי "תוך כדי בנית מחיצות על הפיגום מעדתי ונפלתי על רצפת הבטון. עסקתי בבניית בלוקים מעל לחגורות". מהות החבלה צוינה כ" קרע ברצועות ברך ימין ועוד...".

כאמור, תביעת המערער נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי מן הטעם ש"לא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בינך לבין עמי לגזיאל". כמו כן נרשם "על פי אופי עבודתך הינך בגדר עובד עצמאי", וכי לפי רישומי המוסד לא נרשם כעצמאי.

בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען המערער כנגד קביעת המוסד כי לא נקשרו יחסי עובד ומעסיק בינו ובין לגזיאל. בכתב ההגנה שב המוסד על עמדתו בדבר אי קיום יחסי עובד ומעסיק בין המערער ובין לגזיאל.

5.בפרוטוקול הדיון המוקדם שהתקיים בבית הדין האזורי נרשם מפי בא כוח המוסד לביטוח לאומי, כך: "אין מחלוקת שהתובע אכן נפל ביום 26.5.11 וזאת באתר בניה בהרצליה, כאשר בן דודו מר עמוס (עמי) לגזיאל היה קבלן השיפוצים באותו אתר. עם זאת לא שוכנענו על סמך החומר המצוי כיום בפנינו שהתובע אכן אמור היה לעבוד אצל בן דודו כעובד שכיר להבדיל מקבלן משנה".

6.לפי גרסת המערער, וכך גם אישר לגזיאל, הוא החל לעבוד כשכיר אצל לגזיאל ביום 23.5.11, והתאונה ארעה ביום הרביעי לעבודה. לדברי המערער, הוא פגש את בן דודו לגזיאל בבית הכנסת, ושם דובר ביניהם כי יתחיל לעבוד אצלו. יצוין כי על פי דברי המערער, שאושרו על ידי לגזיאל, המערער השתמש בכלי עבודה שלו (כף בניה, פלס, מסטרינה). כמו כן טען המערער כי שכרו עמד על 250 ש"ח ליום עבודה. וכך בין השאר טען עוד בתצהירו:

"4.כל חיי עבדתי כעובד שכיר ומעולם לא הייתי כעצמאי.

5....