המוסד לביטוח לאומי נ' א'

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט מוסטפא קאסם ונציגי הציבור מר יוסי עבאדי ומר יעקב בר-אל; בל' 1745-03-15), במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה ואושרה זכאותה לקבלת הלוואה לרכישת רכב מכוח הסכם ההלוואות.

    

   התשתית העובדתית 

2. המשיבה, ילידת שנת 1996, סובלת מאז לידתה משיתוק מוחין. בשנת 2006, בהיותה בת עשר, אושרה לה הלוואה עומדת לרכישת רכב מכוח הסכם הניידות, בשיעור 75% מהמיסים החלים על הרכב שאושר. בעקבות אישור זה נרכש עבורה רכב על ידי הוריה.

    

3. ביום 23.2.10 נקבעה למשיבה מוגבלות בניידות בשיעור 90% לצמיתות. ביום 24.3.10 קבעה הוועדה לגודל רכב כי הרכב המתאים לה הוא מסוג "מאזדה 5 אקזקוטיב". בהתאם אושרה למשיבה הלוואה עומדת בשיעור 75% מהמיסים החלים על הרכב, וביום 17.8.10 מימשה המשיבה את ההלוואה ורכשה באמצעות הוריה רכב מסוג "סוזוקי ויטרה". הצדדים לא היו חלוקים כי ההלוואה בגין רכב זה סולקה (בהתאם לכללי ההסכם) ביום 29.5.14.

    

4. בחודש מרץ 2013 עברה המשיבה ניתוח שלא צלח, אשר בעקבותיו הפכה למשותקת מבית החזה ומטה. לאור זאת הגישה, ביום 29.10.13, תביעה חדשה לקבלת הטבות בניידות. ביום 10.5.14 נבדקה פעם נוספת על ידי הוועדה לגודל רכב, וזו אישרה לה לראשונה רכב עם אביזרים מיוחדים (מסוג "סיטרואן ג'אמפי"). בהתאם, נמסר למשיבה כי היא זכאית מבחינה עקרונית להלוואה מקרן ההלוואות לצורך רכישת הרכב; להלוואה עומדת מכוח הסכם הניידות לכיסוי המיסים החלים על הרכב; וכן להלוואה לצורך רכישה והתקנה של אביזרים ברכב.

    

5. למרות האישור העקרוני, הודיע המוסד למשיבה ביום 6.11.14 על דחיית תביעתה, לאור חישוב שערך בהתבסס על פרשנותו לסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות. בסעיף זה נקבע כי "... סכום ההלוואה שיינתן לפי סעיף זה למי שהמכון קבע כי דרוש לו רכב לאבזרים מיוחדים, לא יעלה על 80% ממחיר הרכב החדש (להלן - הסכום המרבי), ולגבי מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה - לא יעלה סכום ההלוואה על הסכום המרבי ולא יעלה על סכום השווה להפרש שבין שני אלה: (1) מחיר הרכב החדש שהמוגבל בניידות רוכש; (2) מחיר הרכב הקודם אשר בשלו ניתנה הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות...".

    

   המוסד יצא מנקודת הנחה כי המשיבה נופלת לחלופה של "מי שרוכש רכב כאמור שלא לראשונה", ובהתאם השווה בין מחיר הרכב הקודם שאושר לה (מסוג "מאזדה 5 אקזקוטיב") לבין מחיר הרכב החדש ללא מיסים, ומצא כי הראשון גבוה יותר (100,100 ₪ לעומת 93,922 ₪). לאור זאת, קבע כי המשיבה אינה זכאית להלוואה כלשהי לצורך רכישת הרכב (ובהתאם, ומשלא רכשה רכב חדש בהעדר משאבים לצורך כך, אף לשאר ההלוואות שאושרו לה). על כך הוגשה תביעתה של המשיבה לבית הדין האזורי.