עבד אל חלים נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 3.6.13, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בלא רשיון נהיגה.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אביו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו לא בוצעה ברכב נהיגה של ממש בידי בנו, אלא שהוא רק "סובב" את הרכב לכיוון הנסיעה וחברו הוא שאמור היה לנהוג בו. המבקש הוסיף וטען כי בנו לומד נהיגה וכי הוא אסר עליו לנהוג ברכב עד אשר יקבל רשיון.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.

מדוחות הפעולה של השוטרים עוהל כי מדובר בנהיגה של ממש, הרבה מעבר ל"סיבוב הרכב". השוטר מציין כי הרכב הגיע לכיוון השוטרים, כשברכב הנהג בלבד. בחקירה תחת אזהרה סיפר הנהג כי "אני נהגתי ברכב כי רציתי להחנות אותו ליד הבית".

מכאן כי מדובר בהרבה יותר מאשר הזזת רכב בלבד. גם אם לא הייתה כוונה לנהיגה ארוכה, הרי מדובר בעבירה חמורה מאוד של נהיגה בידי בלתי מורשה, ונסיבות העבירה אינן מצדיקות הקלה.

מעבר לתנאים הפורמליים שבחוק, קיימת אפשרות להתערבות בהחלטת הקצין לפי שיקול דעתי, כאשר שני ההביטים העיקריים לצורך כך יהיו חומרת העבירה והזיקה שבין הבעלים לנהג. במקרה דנן גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המדובר בעבירה חמורה מאוד, כמפורט לעיל, והזיקה שבין המבקש לנהג הינה זיקה ישירה וקרובה של אב ובנו וכאמור לעיל, מן הראוי כי ידע הבן שאם יעשה שימוש לרעה ברכב אביו עלול האב להיפגע מכך.

טענה של האב כי הזהיר את בנו שלא לנהוג ברכב אינה יכולה להיחשב כעשיית כל הנחוץ למניעת העבירה. לא הוברר כיצד הגיעו מפתחות הרכב לידי הבן, ולא פורטה פעוהל מעבר לאזהרה למניעת העבירה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013.